לקינוח קרם ברולה: רגע לפני סיום - מה חשבנו על "היפה והחיה"?
הגרסה הישראלית לסרט של דיסני ולמחזמר בברודווי, שתעלה היום (שני) בפעם האחרונה בסיבוב הנוכחי, עושה כבוד למקורות ומביאה גם טוויסט מקומי • ליהי טולדנו ויחזקאל לזרוב מרשימים בתפקידים הראשיים, חני נחמיאס, בן פרי ואוראל צברי גונבים את ההצגה כגברת דו-תה הרגישה, קלוגסוורת' השעון הרגזן ולומייר הפמוט הסקסי, ואת הכל מלווים מוזיקה חיה, תפאורה ותלבושות גרנדיוזיות, וגם שיעור על ערכים • תתכבדו
אי שם בשנת 1992, ילד קטן מקיבוץ בצפון עלה עם אמא שלו לאוטובוס לעיר הגדולה עפולה כדי לראות את הסרט החדש של דיסני "היפה והחיה". זה נגמר בשעה וחצי של צחוק ובכי והוליד מסורת של צפייה משותפת בסרטי דיסני בקולנוע, מסורת שהילד הבטיח להמשיך.
לילד הזה נולדו מאז שתי בנות, ובסוף השבוע האחרון הוא קיבל הזדמנות נהדרת להמשיך את המסורת ואפילו להעלות את הרף, עם צפייה משותפת בגרסה הישראלית למחזמר "היפה והחיה" שהיום (שני, 22.12 ב-17:30) תהיה ההזדמנות האחרונה לראות אותו בסיבוב חנוכההנוכחי במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.
קטע מהמחזמר "היפה והחיה" // צילום: באדיבות טופ 10
על העלילה אין צורך לחזור, כולנו מכירים את הסיפור על בל היפה והנסיך שהפך לחיה, אז רק נגיד ששתי הילדות, בנות 7 ו-5, פערו עיניים כבר בשיר הפתיחה ובמשך ההצגה (הלא קצרה) בקושי הצליחו למצמץ.
גם בעיניים מבוגרות, "היפה והחיה" היא ללא ספק מההפקות המרשימות שנעשו בישראל.ליהי טולדנונכנסת בטבעיות ובחן גדול לנעליה של בל ומציגה יכולות שירה, משחק וריקוד מרשימות, יחזקאל לזרוב שלצידה מביא דווקא איזה שברון נפש מורכב יותר ופחות מפחיד או מאיים מהחיה של דיסני, אבל את ההצגה (כמו את סרט) גונבים אנשי-אביזרי הטירה.
חני נחמיאס מצליחה לגרום לדור חדש של ילדים לגדול עליה כגברת דו-תה הרגישה עם ביצוע מקסים לשיר הנושא, אוראל צברי, שכרגיל קשה שלא לצחוק בכל פעם שהוא פותח את הפה, מציג פנים חדשות של עצמו כשעון הרגזן קלוגסוורת', ובן פרי מחזיק את הבמה כמעט לבדו כלומייר הפמוט, עם ביצוע מעולה לשיר "התכבדי", ללא ספק אחת המנות העיקריות של המחזמר.
לצד החברים מהטירה, גם אברהם ארנסון כגסטון המרושע ואדיר שטיבלמן כעוזרו לפו נותנים הופעה מעולה שבשיאה השיר בפונדק. למרות המזימה שלו לסחוט את בל, אין עוד כמו גסטון.
לא פשוט להיתלות באילנות גבוהים כמו סרט אנימציה שבו הדמויות יכולות לעשות ככל העולה על רוחן מבחינה פיזית, אבל המחזמר בבימויו של משה קפטן מצליח לעשות את זה בהצלחה מרובה, כולל נגיעות מקומיות כמו קריצה ל"מיומנה" וכמה פאנצ'ים ישראליים.
האריזה הבימתית המרשימה, שכוללת תפאורה ותלבושות גרנדיוזיות, תזמורת חיה וקצב גבוה של ריקודים ושירים, גם כאלה שלא היו בסרט המקורי כמו "שוב בני אדם" הנפלא, מביאים לתוצאה שלא נופלת מהמקור הקולנועי או מההשראה בברודווי.
ואם כבר בני אדם, ביציאה מהאולם ילדה בת 7 אמרה לאבא שלה "אני יודעת שאתה מתגעגע לסבתא, גם אני מתגעגעת, אבל היא ראתה שלקחת אותנו להצגה הזאת, כמו שבל ראתה שהחיה הוא יפה גם כשהוא היה מכוער מבחוץ". זה שוב נגמר בבכי.
