אין להם כרטיסים, רק ריקוד ומנגינה: האנשים שנפגשים בתחנת הרכבת, ולא בשביל לנסוע בה
פעם בשבועיים קורה משהו אחר לגמרי בין הרציפים של תחנת הרכבת בירושלים, שעוברים בהם בכל יום אלפי נוסעים • מוזיקת פסנתר נשמעת, גופים נעים, והמרחב הציבורי הופך לבמה חיה • קוראים לזה "הסטודיו הנודד"
,עודכן
0השמעה
קהילת רקדני הרחוב ברכבת של ירושלים
"אנשים. מקומות. קהילה" - סדרת כתבות שבה בכל פעם אנחנו פוגשים קהילה אחרת בארץ – אנשים שנפגשים באופן קבוע סביב נושא או אהבה משותפת. אנחנו לא רק באים לבקר, אלא ממש מצטרפים לקהילה: להטיס טיסנים, לנהוג ברכב אספנות, לשיר בבמה פתוחה ולרקוד באמצע הרחוב. דרך המפגש איתם, אנחנו מגלים מה מחבר בין הקבוצה, איך נוצרת תחושת שייכות, ומה הופך אנשים שונים – לקהילה.
כבר שלוש שנים שקבוצת "הסטודיו הנודד" מביאה אנשים להיפגש במעמקי תחנת "יצחק נבון" בירושלים, נפגשים ורוקדים ביחד. בין המשתתפים יש כאלה שהופיעו על במות בכל העולם, ולצידם – אנשים שרק עכשיו גילו את האהבה לריקוד ואת הרצון להזיז את הגוף. יש כאלה שמגיעים מרחוק במיוחד, ויש כאלה שפשוט עברו במקרה בתחנה, ראו את התנועה – והצטרפו.
"הסטודיו הנודד"נולד במקור על ידי קבוצת רקדנים מתוך אהבתם למחול והרצון להוציא אותו מהמקומות הצפויים אל השטח והמרחב הציבורי. בשנה הראשונה של הקהילה היו חברים בה, רקדנים מקצועיים בלבד. לאט לאט, עם שיתופי פעולה של עיריית ירושלים ותנועת תרבות, הקבוצה נפתחה לעוד אנשים – והיום היא מזמינה כל אחד ואחת שרוצים לרקוד ולהתחבר לתנועה שלהם, גם אם מעולם לא הופיעו.
אז אם מתחשק לכם לרקוד פתאום באמצע היום בחזרה מיום עבודה ארוך, "הסטודיו הנודד" מזמין את כולם להצטרף לפעילות במרחב הציבורי, ומרחיב את הפעילות שלו לעוד מקומות בארץ כמו חיפה, ת"א ובאר שבע. המפגש של הקהילה בתחנת הרכבת בירושלים מתרחש פעם בשבועיים, ובכל מפגש משתתפים בין 10 ל-20 איש. יש גרעין קבוע שמגיע, אבל תמיד מופיעות גם פנים חדשות.
נועה שטריכמן, שמובילה את הקבוצה, אומרת שהקסם האמיתי טמון דווקא באי-הוודאות של מה שיתרחש במפגש, מי יגיע ומי יבחר להצטרף לתנועה במרחב הציבורי. "ברור שזה מפדח", היא אומרת, "אף אחד לא היה עושה את זה לבד. אבל בתור קבוצה – זה פתאום מרגיש בטוח".
כתב: אסף הדר
עורכת תוכן: מורן פרארו
עורך וידאו: רוברט דימיטרוב
צלם: גרגורי ירין
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו