"קשה להכיל את העובדה שמציגים את זה על במה": מחזה על טבח הנובה בהשתתפות ניצולים

ב-7 באוקטובר שרדה רפאלה סטרייסטמן חמש שעות מתחת לגופות במיגונית אליה נמלטהממסיבת הנובהבזמן שבן זוגה, לוחם גולני חנני גלזר, נלחם ונרצח על ידי המחבלים. ג'סיקה אלטר איבדה את בן זוגה הגיבור בן שמעוני, שהיה במסיבה והבריח עשרות מבלים החוצה עד שנרצח בעצמו.

יעל תמיר, לוחמת ביחידה הטקטית המיוחדת של מג"ב, נלחמה ב-7 באוקטובר ביישובים בעוטף עזה והצילה תושבים רבים מהטבח. יובל סימן טוב, ניצול מהנובה, נמלט במשך שעות, הסתתר מהמחבלים, והקים עמותה לאחר הטבח - אלה הם רק חלק מהסיפורים שהתנקזו לבמה אחת ויעלו ב"רק רצתה לרקוד", מחזה מוזיקלי ישראלי חדש המבוסס על הטבח, מאת ובבימויה של הדר גלרון בשיתוף עמותת "ילדי האור".

במרכז המחזה ניצבת ליה, צעירה מלאת חלומות, שברגע האחרון השיגה כרטיס למסיבת הנובה אליה הלכה עם בן זוגה גבריאל, בחור ישיבה שמנהל חיים כפולים. הדרמה במציאות שלנו מאז אותה שבת כבר הוכיחה שהיא עולה על כל דמיון, ובהפקה הזאת רבים מהשחקנים מגלמים את עצמם: אנסמבל הרקדנים והרקדניות מורכב מניצולים ממסיבת הנובה, שהיו עדים לאירועים הנוראיים והצליחו להינצל מהתופת.

ההצגה תעלה ב26 באוקטובר, תרוץ בכל הארץ ובסיומה יתקיים שיח עם הקהל. רגע לפני שיעלו על הבמה, שוחחנו עם השחקנים, ניצולי הנובה, שמשחקים על הבמה את הטראומה האמיתית שחוו.

"אני מגלמת את ג'סיקה, את עצמי, אני דוגמנית ומשפיענית" מספרת ג'סיקה מירנדה אלטר, בת 28 מירושלים. "איבדתי את בן הזוג שלי בן שמעוני, אחד הגיבורים של היום הזה, שחולץ מהמסיבה וחזר להציל אנשים ונרצח בשעה עשר בבוקר.

"היינו שש שנים יחד, גרנו יחד והייתי אמורה להיות אתו במסיבה, אבל החלטתי לשמור שבת בפעם הראשונה בחיים ולהישאר בבית. הייתי איתו על הקו באותו הבוקר, מהרגע שהתעוררתי באשקלון לאזעקות, שהיו חריגות.

"הוא כתב לי כל מה שקורה איתו, היינו בטלפון כל החילוץ, התחננתי שיחזור הביתה ובשעה עשר ו-12 דקות, שמעתי את היריות. הייתי איתו על הקו כשהוא נרצח. במחזה אני מספרת את הסיפור של בן ושל הזוגיות שלנו" .

רפאלה טרייסמן בת ה-20, עלתה לארץ מברזיל לפני ארבע שנים ושרדה גם היא את מסיבת הנובה. "איבדתי את חנני גלזר בן הזוג שלי במסיבה, הינו יחד שם משישי בלילה. אחרי שהתחילו האעזקות הבנו שאנחנו בשטח פתוח ויש טילים, אז החלטנו לחפש מקום מוגן.

"רצנו לכביש ונכנסנו למיגונית. בהתחלה היינו רגועים, אבל בשלב מסוים היו בפנים 40 אנשים וזה מקום צפוף. הגיעו מחבלים שזרקו עלינו רימונים וירו עלינו. הסתתרתי מתחת לגופות במשך חמש שעות. בן הזוג שלי חשב שהוא יוכל להציל ולהילחם, אבל הוא נרצח. מתוך ה-40 במיגונית, שרדו רק עשרה.

"אני מגלמת את ליה, התפקיד הראשי, ובעצם הסיפור שלה הוא ההפוך ממני, היא נרצחה במיגונית ובן הזוג שלה גבריאל שרד, אז אני דמות שנרצחה שמספרת את הסיפור".

אמילה ג'ין בת ה-23 מגלמת את מיכאלה, אחותו הקטנה של גבריאל. בחייה הפרטיים היא יוצאת למסיבת טראנס אחת לשבוע כבר שש שנים. "הייתי בהפקה של היוניטי כמה שעות לפני הנובה, בדיוק באותו השטח. הייתי עם האקס שלי וכל החברים וכשנגמרה המסיבה, התלבטנו אם להישאר לנובה, כי היו לנו כרטיסים חינם. ביקשתי שניסע הביתה, אבל כמה חברים החליטו להישאר שם בכל זאת. קמנו בבוקר בחולון לאזעקות, זה היה נס. הדמות שאני מגלמת קצת שונה, היא משמחת ומצחיקה".

רון מזרחי בן ה-30 גר בעוטף עזה בקיבוץ ניר עם. ב-8 באוקטובר הוא הוקפץ למילואים וגם בהצגה, הוא מגלם את דמותו של הלוחם. "באותה שבת הייתי אצל ההורים שלי, בעוטף אבל קצת יותר רחוק. אי אפשר היה להגיע לקיבוץ באותה שבת, הרבה חברים מהעוטף והנובה נרצחו . קראו לי למילואים יום למחרת. אני לוחם בסיירת גבעתי ובהצגה אני גם מגלם לוחם".

הרבה גבות הורמו כשדווח שיש הצגה מוזיקלית על הטרגדיה. אתם חוויתם את זה, ספרו מה זה עבורכם?

ג'סיקה: "חשוב לומר שזה לא מחזמר, זו הצגה שבאה להסביר. יש הרבה דרכים להעביר את ההסברה הישראלית וזו עוד אחת. אפשר להנציח בכל מיני דרכים ואני רואה בזה הנצחה והסברה חשובה מאוד. זו פעם ראשונה שאני על במה, ועוד עם טקסט שהוא החיים האמיתים שלי. זה קשה, זה פותח פצעים קשים בלב והתמודדויות שאולי לא העזתי לגעת בהן. מצד שני, זה נתן לי בעיטה ועזר לי לצאת מהבית. זו ההתחייבות הראשונה שלי מאז הטבח ומאוד פחדתי, אבל בסוף זה הכניס אותי למסגרת וזה משהו שלדעתי הוא נכון לכולנו, למעטפת זו עוד דרך של טיפול"

רפאלה: "הפרסום לא היה מדויק. זה לא מחזמר זו הנצחה, פרוייקט שעושה לנו סוג של טיפול. קשה להכיל את העובדה שמציגים את זה על במה, ויש כאלה שאומרים שזה מוקדם מדי או לא מתאים. אבל אני חושבת שכל הנצחה היא ראויה, ואנשים לא מבינים אותנו ואת החבר'ה שרקדו בנובה.

"הם לא מבינים מה זו קהילת טראנס, הם חושבים שאנחנו חבורת נרקומנים ואני חייבת להגיד שזו היתה מסיבת הטבע הראשונה שלי. מאז אני הולכת להרבה מסיבות, זה הקהל הכי טהור שהכרתי בחייים שלי ובגלל זה אני לוקחת חלק בפרויקט הזה, אני רוצה שיראו את האור באנשים האלה".

אמיליה: "מה שאנחנו מעלים זה כמו חיבוק, זה אוהב. הכל אמיתי, הסיפורים אמיתיים וכשאנשים יקראו ויזדהו זה יותר חזק מכל כתבה או סרט. יש פה אנשים שחוו את זה על בשרם וזה הכי נכון ואמיתי זו זכות גם להופיע וגם לראות".

רון: "זה גם תרפויטי בשבילי וזה גם בא להראות ללוחמים האחרים שאפשר להיפתח ולדבר והכל בסדר. קשה לנו, רע לנו, כל דבר שעוברים הוא לגיטימי".