בג'ונגל שהוא חיינו - טוב שיש "ספר הג'ונגל"

בג'ונגל הלא נורמלי שהוא חיינו, השבועיים האחרונים של אוגוסט הם תקופה שבה המוני הורים מחפשים פעילות נורמלית להמוני גורי אדם, ועדיף במזגן.

28 שנים אחרי שעלה לראשונה, ההפקה החדשה של"ספר הג'ונגל", שבה צפה כותב שורות אלה עם שתי גורות האדם שלו (חמש וחצי ושלוש וחצי), מספקת שעתיים של בריחה מהמציאות הרותחת שסביבנו.

האחראים העיקריים לבריחה הזו הם חנוך רוזן, שחזר לביים את המחזמר גם בגרסתו הנוכחית, וקאסט השחקנים שחזרו לתפקידיהם המקוריים – השלישייה המנצחת טוביה צפיר כבאלו הדוב, ששי קשת בתפקיד בגירה הפנתר ואלי דנקר כשירחאן הנמר.

לצידם מלהטטים יוסי טולדו, שמפליא להתפתל כקא הנחש והשיר שלו הוא אחד משיאי המופע, אבי יפה עם מרץ בלתי נדלה כפאקלי הסנאי ופיני קדרון בתפקיד מנהיג הפילים, שעבורו כולם מפנים את השבילים.

גם חברי הקאסט החדש לא מביישים את המורשת. לנעליו של מוגלי נכנס בהצגה שבה צפינו לוטן פארן, בן 9 שדומה להפליא לתום אבנישגילם את הדמות במקור ועושה עבודה לא פחות טובה. את מוגלי, אגב, מגלמים עוד חמישה ילדים אחרים, שישה בסך הכל, וכך גם את הילדה באנה, שעל הבמה מולנו גולמה בידי עדן כהן, בת 9 עם קול פעמונים נהדר שלא פלא שגרמה למוגלי לסובב את הראש.

ילד נוסף שראוי לציון הוא יהלי קלינסקי סיביה, המגלם בכישרון רב את הצפרדע ומבצע על הבמה פליק פלאקים כאילו היהארטיום דולגופיאטבפריז.

את מנהיג הקופים משחק אדי אלתרמן, שמביא לבמה אנרגיות נהדרות ביחד עם הלהקה שסביבו. כאן המקום גם לומר שאפו על ההחלטה לשנות את השיר המקורי של הקופים ולהוריד ממנו את המילים "אני המלך, אני שליט, אני קובע, אני מחליט".

עלילת המחזמר, המקורי והעכשווי, עובדה על ידי אפרים סידון שגם כתב את מילות השירים. על הלחנים, אז והיום, אחראי מירון מינסטר, כשמתווספים אליהם קטעים מוזיקליים חדשים בהפקתו של בן שופן.

כך, במשך כשעתיים במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, צללנו למעמקי הג'ונגל ההודי שברא במקור רודיארד קיפלינג. גם גורי האדם שנחשפים לסיפור לראשונה (כלומר, מחוץ למסכים), וגם הוריהם ששפתיהם נעו בלחש עם מילות השירים (בכל זאת, לא לעשות פדיחות לקטנטנים), היו מרותקים וצפו בעיניים מנצנצות במתרחש על הבמה ולמדו שיעורים חשובים, כמו למשל על הנחש ועל חלק מלהקת הזאבים, שאולי מציגים את עצמם כחברים, אבל מתגלים כמרושעים.

כשיצאנו החוצה עברנו בכיכר החטופים - והחיים עצמם היו שוב לחיים עצמם. איזה מזל שאפשר להגיד לגורות האדם שבדיוק כמו מוגלי ובאנה, בגירה ובאלו, חייבים להאמין ולהילחם כדי שהאהבה והטוב ינצחו.