כשאייקון מגלמת אייקון: "יפה לא הבינה עד כמה היא אהובה"

אחרי שגילמה את נעמי שמר על במת התיאטרון הלאומי, השחקנית המיתולוגית גילה אלמגור־אגמון נכנסת לנעליה של יוצרת גדולה אחרת - יפה ירקוני.

סיפור חייה של הזמרת יעמוד בבסיס ההצגה המוזיקלית "האמיני יום יבוא", שתעלה ב־21 בפברואר בהבימה. ההצגה תגולל את קורותיה של ירקוני - מראשית הקריירה שלה ככוכבת בתי הקפה ומועדוני הלילה של תל אביב, ועד לימיה האחרונים בבית החולים, שבהם סבלה מאלצהיימר.

במחזה יעסקו גם באותו ראיון דרמטי בגלי צה"ל, שבו קוננה על מעשי חיילי צה"ל ברצועת עזה בימי האינתיפאדה השנייה, ושהפך את מי שכונתה "זמרת המלחמות" ל"אויבת העם", שהואשמה בבגידה במולדת ושאף אוימה ברצח. כמו כן, יוקדש מקום למערכת היחסים המורכבת של ירקוני עם בעלה השני.

את המחזה כתב גיא מרוז וביים אלדר גרויסמן, ומשתתפים בו לצידה של אלמגור־אגמון גם עינת שרוף וגלית גיאת (שיחלקו את התפקיד), אילי עלמני, ליליאן ברטו, טל מוסרי, פיני קדרון, טל קלאי ועוד.

"במחזה יש שלוש יפה ירקוני בשלוש תחנות בחייה", מסבירה גילה. "כשהיא צעירה מאוד, זמרת מועדונים סלוניים בגילומה של אילי עלמני; בגיל מאוחר יותר, כשהיא כבר יפה ירקוני שנישאה לשייקה ירקוני, איש מקושר שרצה לראות אותה מצליחה מעבר לשירים הסלוניים ה'שטוחים', שאותה מגלמות לסירוגין גלית גיאת ועינת שרוף; ואני מגלמת אותה בשלב האחרון שלה, הדמנטי. יפה הבוגרת והחולה, שכל מיני זיכרונות באים לה כהבזקים מהעבר.

"אחרי הראיון בגל"צ היא לקחה צד פוליטי, והתוצאה של זה בעצם זה מה שהתחיל להרוג אותה. יש פה שאלה עקרונית על חופש הדיבור. מה מותר להגיד? כמה מותר? זה כל כך מתכתב עם היום. חשוב להגיד שהמחזה אינו דוקומנטרי, אלא הוא בהשראת חייה, זה לא אחד לאחד".

כאמנית שלא מהססת להגיד את שעל ליבה, שלוחמת למען חופש הביטוי ושאף שילמה מחירים, את מכירה את זה היטב.

"נכון, אבל אני לא משחקת אותי והמחזה לא עלי. כן עולה פה השאלה עד כמה מותר לאדם להתבטא מתוך מצפונו, ואם שווה לשלם את המחיר. היא שילמה מחיר נורא. אני חושבת שבמדינה חופשית, זכותו של אדם להגיד את אשר על ליבו ומצפונו, אבל מובן שיש תקופות שהן יותר רגישות, כמו במלחמה, כשאנשים נהרגים.

"תראי מה קורה במלחמה הנוכחית: אין ימין ושמאל. כל מה שפילג אותנו רגע לפני כן - המאבק על המהפכה המשפטית - נעלם. במלחמה הזאת, כמו ברוב המלחמות לאורך השנים, כשקורה משהו בחברה הישראלית - החברה כאילו מקבלת מתיחת פנים, כולם אוהבים ועוזרים לכולם.

"הפחד שלי הוא שביום שאחרי, חס וחלילה, החברה הזאת תחזור להיות החברה המשוסעת והקרועה. אני מקווה שלא, אני רוצה להאמין שלא. אסור לתת לאף אחד לעשות קרע בחברה הזאת, שהתגלתה בגדולתה".

גילמת בעבר את נעמי שמר, וכעת גם את יפה ירקוני - שתי נשים מרשימות שגם הכרת באופן אישי.

"נכון, הכרתי את יפה ומאוד אהבתי אותה. גם יענקל'ה מאוד אהב אותה, היא הצחיקה אותו מאוד. לא עבדתי איתה אף פעם, אבל כן נפגשנו פה ושם. מה שמאוד בלט אצלה היה שהיא חיפשה להמציא את עצמה כל הזמן. היא לא היתה מרוצה מספיק ממה שהשיגה, ולא הבינה עד כמה היא אהובה. היא כל הזמן חיפשה ללכת לעוד כיוון, שירי ילדים, שירים סלוניים, שירי מועדונים. בעיניי היא היתה יוצאת מן הכלל.

"הרלוונטיות של המחזה הזה היא בנגיעות ההיסטוריות, במיוחד בתקופה הזאת. את רואה עד כמה ההיסטוריה פה חוזרת על עצמה, ואני שמחה לראות את הקהל. לא האמנתי שאנשים ייצאו מהבית בימים האלה, כולנו דבוקים לחדשות, אבל מתברר שאנשים רוצים קצת לצאת, לגעת, לשבת צפופים יחד עם הכאבים והשריטות, רוצים להרגיש חום אנושי קולקטיבי".