בימים האחרונים פארק הטרמינל שבאילת הפך לחדר מלון. בערך. זה קורה לקראת עלייתה של הצגה חדשה של תיאטרון אלעד, שממשיכה את הקו האמנותי של התיאטרון, שפורץ את גבולות האולם והופך את הקהל למשתתף פעיל במה שמתרחש במרחק נגיעה ממנו.
הפעם מדובר במחזה "חדר 201" - מותחן אינטנסיבי הנוגע בשאלות של זיכרון, אשמה, חברות ויחסי כוחות בין גברים לנשים שכתב סטיבן בלבר על אודות שלושה אנשים שכלואים בחדר במלון ומנסים להרכיב מחדש את פאזל חייהם. ההצגה מתקיימת כולה בחדר מלון שנבנה במיוחד עבורה, והצופים יושבים יחד עם השחקנים בחדר ועוברים איתם את הטלטלה הרגשית. בהצגה, שתעלה ב־31 באוקטובר, משחקים יואב דונט, דנה יצחקי/אדוה לוי ותומר שרון, ומביים אותה שי פיטובסקי, המנהל האמנותי של התיאטרון.
"סטיבן יגיע במיוחד לראות את ההצגה. הוא במאי, מחזאי ותסריטאי שעובד בהוליווד, וזה מאוד מרגש אותנו שהוא יבוא", מספר פיטובסקי, "במרכז העלילה שני חבר'ה מהתיכון נפגשים אחרי 20 שנה. אחד הוא במאי קולנוע, השני הפך עם השנים לסוחר סמים. כשאישה מעברם נכנסת לתמונה הדברים מסתבכים - ומתחילים לעסוק בפגיעה מינית שלא ברור אם התרחשה. זה סיפור על חברות, על מה שקורה לאנשים במשך השנים, על האמונות שלנו ועל האופן שבו אנחנו שופטים אחרים".
המחזה הזה לא מתרחש בצורה הסטנדרטית שאנחנו מכירים של קהל - אולם ובמה. ספר לי איך זה יעבוד.
"זה מתקיים במנחת של הטרמינל הישן על מסלול ההמראה. הקהל נכנס למקום ברכבים, מתיישב בין כמה קונטיינרים ישנים, וההצגה מתחילה כשדמותו של הבמאי מגיעה לפסטיבל סרטים שמקרין את סרטו. הקהל צועד איתו לקונטיינרים שחיברנו יחד והפכנו אותם למכולה שקופה, שמוארת כמו מוטל דרכים אמריקני. זה נראה ממש כמו עוד חדר מלון בעיר, והקהל נכנס אליו ומתיישב בו. יושבים שם כ־30 אנשים צמוד למיטה, ליד כל הבגדים של השחקנים, שרבים, מעשנים ומתקלחים לידם. הקהל חווה בדיוק את מה שהדמויות חוות בחדר. החיבור הרגשי של השחקנים לדמויות הוא ברמות הכי גבוהות".
הבחירה הזאת של שבירת הקיר הרביעי והמעורבות של הצופה בהצגה הפכה כבר לאג'נדה. נדמה שהקו האמנותי הזה רק הולך ומגדיל את הציפיות מכם.
"זה לגמרי הקו, לא תראי אצלנו הצגות אחרות. אילת ואילות זה מקום אחר, זה סטייט אוף מיינד אחר, נוף אחר - ולאנשים שמגיעים לפה יש גם ציפייה לתיאטרון אחר. אין טעם לבוא לראות פה הצגה שאת יכולה לראות בתיאטראות במרכז.
"אנחנו מתייחסים לכל הצגה כאל אירוע שאנחנו מחברים בין התוכן - שהוא תמיד יהיה עמוק ומאתגר - לביצוע. לפעמים אלה יהיו קלאסיקות כמו 'רומיאו ויוליה' או 'הזקן והים', מחזות טובים עם דרמה, אבל בדרך שעדיין לא עשו אותם. אנחנו בונים משהו ייחודי ולוקחים את התיאטרון עוד כמה צעדים קדימה".
הצופים מתמסרים לחוויה, או שנתקלת גם בכאלה שפחות אהבו את הרעיון?
"הקהל מרגיש מוגן, אנחנו לא מביכים אף אחד. הוא פשוט קרוב לסיטואציה, מה שמאפשר לו להיות מעורב רגשית ולקחת חלק בסיפור. אנשים מתמסרים לזה. אנחנו זוכים לגדול יחד עם הקהל, שמגיע אלינו כמו ילד שתוהה איך יאתגרו אותו עכשיו".
