כשאבי בן חיים נמצא בנקודת שפל בחייו הוא ממלא טופס לוטו, מגלה שזכה ב־120 מיליון שקלים, וקופץ מאושר. רגע לאחר מכן הוא מת מהתקף לב ונוחת במחלקת "קדם גיהינום", שבה הוא נדרש לחכות לשיבוץ הסופי שלו בעולם הבא. זו נקודת הפתיחה של המחזה "ברוכים הבאים לגיהינום", שכתב רמי ורד וביימה דפנה זילברג, שעלה לאחרונה בתיאטרון בית ליסין.
גיבור המחזה הוא אבי קושניר, שזו הפעם השלישית שבה הוא מככב במחזה שכתב ורד. כשלצדו על הבמה יורם טולדנו, יעל וקשטיין, טל דנינו, זוהר מידן ואחרים, קושניר מגלם את דמותו של אדם שמשוכנע שהמוות שלו הוא טעות ומנסה לשכנע את השטן להחזירו לחיים. בראיון זוגי מספרים השניים על שיתוף הפעולה ביניהם וחולקים מחשבות על החיים.
"כתבתי את המחזה הזה בתקופה קשה. היתה קורונה, התגרשתי אחרי המון שנים, היתה פשיטת רגל של הבימה ושל משרד הסטנד־אפ שלי שהתרסק, הפסדתי הרבה כסף. היו לי הרבה מחשבות על החיים ומדוע דברים קורים, ואני זוכר שאמרתי לעצמי 'אתה אולי בתקופה מבאסת אבל מה זה לעומת הנצח? זה כלום'. אנחנו חיים עשרות שנים ומתים לנצח. התחלתי לחשוב על דברים שאתה עושה ושרודפים אחריך, דברים שהרבה שנים האמנתי בהם. הבנתי שכל דבר שאתה עושה בחיים הולך אחריך - עשית משהו טוב? הוא יחזור אליך; מישהו מת לך ולא נתת לאבל את המקום שלו? אתה תשלם על זה מחיר מתישהו. כל זה התערבב לי לתוך ההצגה הזאת", משתף ורד.
אבי, עד כמה התחברת למחשבות של רמי על החיים והמוות?
"רמי הוא בעיקר חבר שלי ודיברנו גם על המחזה, ולצד הדברים שרמי תיאר אני רואה פה גם את טבע האדם. יש רגעים קטנים שממלאים את ההצגה שאתה מסתכל ואומר 'וואלה, ככה מתנהגים, אבל למה בעצם מתנהגים ככה?' למה אתה מתבאס כל כך מזה שהבחור הזה מתחיל עם אמא שלך? במה זה נוגע? המחזה גם נוגע ביחסים שלך עם אלוקים. בהצגה אני בטוח שיש לי יחסים נפלאים עם הקדוש ברוך הוא, הוא נתן לי לזכות בלוטו, וזה משהו מאוד אנושי".
לדבריו, "טבע האדם בהצגה הזאת מסופר בצורה מקסימה דרך שבעה אנשים על הבמה, שכל אחד מהם הוא עולם. למרות שנראה שאין ביניהם קשר, בכל זאת מתגלה שיש. אני מאוד אוהב את הדבר הזה שמעורר הזדהות בקהל. אני נהנה להיכנס אל הקישקע של האדם על הבמה ולהתאהב בו, כי קשה להתאהב באבי בן חיים, הוא חתיכת דרעק (צוחק)".
"וזה אני בחיים, כן?", ורד צוחק, "זה מישהו שהייתי פעם - קודם כל נלחם, ואחרי זה מברר על מה היתה המלחמה. קודם נכנס למוד של קרב ואחרי זה אומר 'זה מטומטם'. הצחיק אותי מה קורה כשמישהו כזה, שלא פועל לפי החוקים, עם הפרעת קשב, אומר את מה שהוא חושב, מגיע למצב הזה ואז מגלה שבלי עזרה של אחרים הוא לא יכול לזוז".
"יש עוד דבר יפה שהגיבור אומר", משתף קושניר, "'אני רואה עכשיו את כל החיים שלי, ומבין שכל הדברים הרעים שקרו לי בחיים זה אני. חשבתי שכולם מטומטמים, אבל זה אני המטומטם - לא מאמין לאף אחד, לא סומך על אף אחד, תמיד מתקיף, לא מקבל אחריות ולא מתנצל".
רמי, אם כבר אמרת שזה אתה, הפרסונה הזאת יצאה מאוד מוחצנת כשהשתתפת בתוכנית "האח הגדול".
"מי שמכיר אותי יגיד לך שאין קשר בין הדמות שהציגו שם לביני. אבל מעז יצא מתוק, כי זה אחד המקומות שאמרתי 'אתה חייב לכתוב משהו על הגיהינום' (צוחק). אגב, המחזה לא היה אותו מחזה אם זה לא היה קושניר. זה מחזה מקורי, שאחרי הדראפט הראשון קראנו יחד ועבדנו יחד בשותפות".
היחסים של ורד וקושניר הולכים הרבה אחורה. הם נפגשו לפני 25 שנים כשוורד הוזמן לכתוב כמה מערכונים ל"זהו זה", ואף שלדבריו "לא התחברתי לדינמיקה, כתבתי קצת וזהו כי הם היו חבורה מגובשת ואני הרגשתי כאאוטסיידר שנדחף". היום הוא אחד הכותבים ב"זהו זה" ואחד החברים והפרטנרים הקבועים של קושניר.
לדברי קושניר, "יש שני אנשים - רמי ודניאל לפין - שכשאני עובד איתם והם כותבים זה על הגבול שאני לא צריך ללמוד בעל פה. כשמדברים על פרטנרים מדברים על מוני ובראבא, שני שחקנים, או חבורת 'זהו זה' שהם ממש להקה, אבל יוצר ושחקן זה פרטנריות נדירה. זכיתי שיש לי פרטנר שממש יודע מה אני חושב גם בלי מילים".
יש כבר דברים משותפים שמתוכננים קדימה?
"כן, אבל הוא עוד לא יודע את זה", צוחק ורד.
