"זה לא היה אמור להיות כך": ההספד שכתב אורן נהרי הוקרא בהלווייתו

העיתונאי ואיש התקשורת הוותיק אורן נהרי, שהלך לעולמו הלילה (חמישי), מובא למנוחות בשעה זו בבית העלמין "מנוחה נכונה" בפתח תקווה. מאות בני משפחה, חברים וקולגות מלווים אותו בדרכו האחרונה.

טקס הלוויה נפתח בדקת דומייה ולאחר מכן בוצע השיר "ניגע אל החלום" על ידי אנסמבל קורל, בו חברה ורד, רעייתו של נהרי, והושמע השיר "באת אלי" בביצועה של ורד לפי בקשתו של נהרי. "עם גילוי המחלה, הוא פתח תיקייה שנקראה 'מות אורן' עם הוראות מדוייקות". ארנון שירן, חברו הוותיק של אורן, הקריא מילים שזה הותיר טרם מותו.

"זה לא היה אמור להיות כך ואני יודע שחלק ניכר מהקהל, אני מקווה שיש קהל, נד בראשו וממלמל. חשבתי לא מעט על המוות, איך יגיע. סרטן? דמנציה? אולי תאונת דרכים בדרך להרצאה? אבל על זה באמת לא חשבתי. אני חושב לא מעט על המוות והדרך אליו, עוד מעט אמשיך בנושא המורבידי הזה. והיו תכניות צנועות: להתחיל להאט בקצב ההרצאות, להשלים את שני הספרים הנוספים שרציתי להשלים. רציתי להיות עם המשפחה, עם ורד, להמשיך לעשות את הדברים שלנו. בינג' סדרות משובח. אהובתי, ספרי לי מה עלה בגורלם של הסוסים האיטיים.

"לטייל בחוף הים, לאכול במסעדות שלנו, לטוס לעיירות ציוריות באיטליה, להיות עם הילדים וכמובן עם הנכדים. אז כמה פרידות ספציפיות: ורד שלי, אהבת חיי. מאז ט"ו בינואר 2008 אנחנו ביחד כמעט כל הזמן, כמעט בכל יום, כל היום. במשך 20 שנה ישנו בנפרד אולי 50 לילות, כשהיינו בחו"ל מטעמי עבודה. שינית את חיי לטוב, הרבה מעבר לטוב. בכל השנים האלה התמלאתי אור על שאנחנו ביחד. ובלי קשר למחלה, אני זוכר את הטוב, הנקודות בהן עשינו סלפי בעולם. יש לנו כל כך הרבה זכרונות טובים. רציתי שיהיו עוד, תכננתי שיהיו עוד. תודה על מי שאת, על אהבתך ודאגתך. אתגעגע אליך מאוד מאוד.

"שלום לכם ילדיי האהובים, איתם הייתי בלידה ב'הדסה'. גדלתם ואתם מבוגרים, אינטיליגנטיים, עם חוש הומור ואהבה וחיים משלכם. שולח לכם חיבוק ענק. שיהיה לכם טוב, היכן שלא תהיו בעולם. אוהב אתכם.

"שלום לדין וגיל. נכון, טכנית אתם לא ילדיי, אבל ככל שהשנים חלפו הרגשתי שאתם הילדים שלי ולא מובן מאליו שקיבלתם אותי כבנע נוכר כבן הזוג של אמא שלכם. אאחל לכם את כל הטוב שבעולם.

"אחותי סיגי, האחרונה איתה העליתי זכרונות מרחוב לוטוס בחיפה, לבדוק מה עם קרוב כזה או אחר ולבחון את המוזרויות של משפחתינו - והיו הרבה מהם".

בהמשך, הודה נהרי לחבריו הוותיקים מתקופת האוניברסיטה ואלה שליוו אותו בדרכו הארוכה בתקשורת, ברשות השידור ובתאגיד השידור הציבורי כאן 11.

"אני דואג לורד, לילדים, לנכדים. במיוחד לך אהובתי, חיינו שלובים זה בזה. היינו צריכים לאכול יחד, לנסוע להופעות, לשתות קפה בבוקר עד שאני מוריד לך את המשקפיים כשאת נרדמת בלילה. חיי השתנו כשנפגשנו, אנחנו יחד בטוב וברע והיה משניהם והיו סיבוכים - אבל חיינו. היינו יחד, העדפתי כל הזמן להיות איתך מאשר כל אדם אחר. העדפתי את הבית שלנו על פני ארמונות. את אדם נהדר ומצטיינת בכל כך הרבה דברים - מעבודה ועד הדאגה לי, עד שכבר לא יכולתי לתרום את חלקי. אני אוהב אותך.

"היו לי חיים טובים, עבדתי במקצוע שאהבתי ונהניתי ממנו. הייתי מהמייסדים של תכניות מיתולוגיות, עבדתי עם אנשים שהיו לי לחברים טובים וצברתי שלל חוויות מרתקות. ראיתי עולם. כתבתי וערכתי ספרים. תודה לכל מי שהזמין אותם ושיתף איתי פעולה בכתיבתם והוצאתם לאור. את כולכם אני זוכר לטובה. תודה לקהל הנאמן שלי, על ההודעות מחממות הלב עם היוודע דבר מחלתי. תודה לכל מי שבא להקשיב לי".

נהרי נפרד בבקשה: "החיים יעשו את שלהם, השנים יעברו. חבריי יזכרו אותי, אחרים פחות ועם הזמן הכל ידהה וזה בסדר, זו דרך העולם. אז זכרו אותי לטובה, כאדם שניסה להיות טוב בחייו, למשפחתו, לחבריו ועבודתו. מקווה שהצלחתי".

דין, בנה של ורד, ספד לנהרי: "זה די חסר התחשבות מצידו באוגוסט. חם, כולם בחופש, אין מסגרות - אבל זה סוג ההומור שאורן התחבר אליו. תמיד היה לי קצת קשה להסביר לאנשים מי הוא בשבילי. 'בן הזוג של אמא שלו' זה תואר שעושה עוול למי שהוא היה בשבילנו.

"הכרתי אותו בתור בן עשרה ואני מתקרב לגיל 36. גיל ואני גדלנו כשאורן שם, בדברים הגדולים והקטנים: לקחת אותי לפסיכומטרי ולבסיס, להיות מלווה שלי אחרי שקיבלתי רישיון, להתעניין ולשאול שאלות. לאורן היו אובססיות: פאי תפוחים, טירמיסו, טיולים, ספרים שהיו בכל מקום. הוא רצה לדעת, לראות, לקרוא ולנסות להבין. במשך 20 שנה הוא ואמא שלי היו כמקשה אחת ועשו הכל יחד. אני שמח שהם הספיקו כל כך הרבה.

"יונתן, הבן שלי, קטן ולא יוכל לזכור בעצמו את כל הרגעים עם סבא. מתישהו הוא גם יפסיק לבקש להתקשר לסבא אורן בווידאו, אז נזכור בשבילו. גם בתוך המחלה, אורן נשאר אורן וידע מה הגבול האחרון. הוא לא הסכים שהמחלה תיקח את הקול שלו והוא הצליח להיפרד מאיתנו בתנאים שלו. הקול שלו יישאר איתי: שמרים כשצריך, שמאתגר אבל לא משאיר אותך לבד, שמלמד להטיל ספק. הקול הזה ימשיך ללוות אותי תמיד. אני לא חושב שאמרתי לו במפורש כמה הוא חשוב לי, אבל אני חושב שהוא ידע".

ילדיו, טל ועידו, דיברו על האב שהיה ועל הרגעים האחרונים לצידו: "אחרי שאובחנת סופית, אמרת לנו להמשיך בחיינו. היית אדם גאה, חיית כמו אלף אנשים והמסע האחרון שלך היה שיעור בסיבולת. אנחנו עצובים כל כך. אנחנו תקווה שזכרך יעודד אנשים לדעת, לחקור, להיות ספקניים ולשאול שאלות. אנחנו מבטיחים להמשיך את הדרך שלך. תודה על כל השנים".

נהרי, בן 70 במותו, חשף לפני חודשים ספורים שחלה ב-ALS וכי המחלה מתקדמת במהירות. בסוף השבוע שידר ברדיו בפעם האחרונה ואמר: "אני לא נפרד מהעולם בינתיים, אני רק נפרד מהאולפן ומהמיקרופון, מהתדר הזה שליווה אותי כל כך הרבה שנים. הסיפורים ימשיכו להיכתב גם בלעדיי. זכרו, העולם רחב, מורכב, צריך להסתכל בו בעיניים פקוחות. זו הייתה המשימה שלי, זו הבקשה האחרונה שלי מכם: המשיכו להסתכל, להקשיב, לשאול שאלות, לא לקחת דברים כמובנים מאליהם ולהמשיך ולהתעניין. תודה שהייתם איתי כל הדרך".