בשבועות האחרונים עולם הפודקאסטים הישראלי גועש. עינת הולנד ואלי סטין, מגישות הפודקאסט "הכל דפוק", הודיעו שהן עוזבות את בית הפודקאסטים All-In ועוברות ל"למי אכפת" – הסכת חדש תחת רשת "בית הפודיום", המתחרה המרכזית.
"הכל דפוק" התחיל כפורמט פשוט - שתי שחקניות צעירות מדברות על החיים בלי פילטרים - אבל הפך בתוך פחות משנה ללהיט ויראלי עם עשרות אלפי מאזינים, חיקוי ב"ארץ נהדרת" והצלחה מסחררת באינסטגרם ובטיקטוק. זמן קצר לאחר העזיבה, All-In הגישו נגד המגישות תביעה על סך 2.2 מיליון שקלים בטענה להפרת חוזה – סכום שהצליח להפתיע את כולם. 2.2 מיליון שקלים? בפודקאסטים?
כן. יותר מ-2 מיליון שקלים. בשנים האחרונות הפודקאסטים הפכו לתעשייה שגדלה בקצב מסחרר. רשתות שמעסיקות עשרות עובדים, מפרסמים שמשקיעים כסף, ופוליטיקאים שמעדיפים לנהל שיחות עומק דווקא אצל פודקאסטרים – ולא במהדורות המרכזיות. יותר ויותר אנשים מעדיפים להקשיב; הם רוצים שיחה חופשית, אישית, כזאת שנכנסת איתם לרכב או למטבח.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
כשהפורמט הזה עובד – הוא יוצר תחושת קרבה יוצאת דופן. האזנה לפודקאסט היא חוויה אינטימית, אבל מאחוריה ניצבת תעשייה שרוצה – וצריכה – להכניס כסף. הסיפור של "הכל דפוק" אולי מקומי, אבל הוא נשמע מוכר למי שמכיר את עולם הפודקאסטים הבינלאומי, שם מאחורי שיחות מצחיקות ואישיות הסתתרו לא פעם מאבקים על סכומים עצומים.
הנה כמה מהבולטים שבהם:
"Call Her Daddy"
הפודקאסט "Call Her Daddy" הוקם ב־2018 על ידי אלכס קופר וסופיה פרנקלין, שתי חברות מניו יורק, שדיברו בהומור ובכנות על מיניות ודייטינג. הוא הפך ללהיט בן לילה בזכות הסגנון הלא מתנצל והפתיחות שלו. תוך זמן קצר, השתיים חתמו על חוזה עם חברת Barstool Sports, וההסכת שלהן הפך לאחד המצליחים בפלטפורמה.
אבל ב-2020, באמצע החוזה, קופר ופרנקלין נעלמו. במשך כמה שבועות הן הפסיקו לפרסם פרקים. הבעלים של Barstool בכבודו ובעצמו הקליט פרק מיוחד וחשף שהשתיים דורשות יותר כסף ושליטה מלאה על הפודקאסט. Barstool אכן הציעה להן חוזה משופר - אבל רק קופר הסכימה אליו. פרנקלין עזבה את התוכנית והקימה את "Sofia with an F", פודקאסט עצמאי שהתחיל בקול תרועה רמה אבל מעולם לא הצליח להתקרב למספרים של "Call Her Daddy".
קופר המשיכה לבדה, וב-2021 חתמה על חוזה בלעדי עם ספוטיפיי בשווי מוערך של 60 מיליון דולר(!). זהו אחד הפודקאסטים המושמעים ביותר בפלטפורמה, בו מפורסמים כמו ביל קלינטון, ג'וליה פוקס, מיה ח'ליפה והיילי ביבר מרגישים בנוח לדבר על הכל.
"The Try Guys"
חבורה של ארבעה חברים שניסו דברים מוזרים מול מצלמה והעלו את זה ליוטיוב. הם עשו את זה לכיף, אבל כנראה שהקהל אהב את זה כי די מהר הם הפכו למותג תוכן שמפעיל ערוץ מצליח, חנות מרצ'נדייז וגם פודקאסט קבוע בשם "The TryPod", שמאפשר הצצה אישית לחיים שלהם.
על פי דיווחים החבורה נהנתה מרווח של 6 מיליון דולר כל שנה על השטויות שהעלו להנאתם, אבל בספטמבר 2022 הכל התפוצץ: נד פולמר, אחד המגישים, נחשף בניהול רומן עם עובדת. הסיפור חרך את הרשתות ופולמר סולק מהפודקאסט. כמובן שהמספרים לא איחרו לרדת.
מאז, השלישייה שנותרה המשיכה להפעיל את התוכנית, תוך שינוי סגנון: פחות צחוקים על שטויות, יותר פתיחות על בריאות נפשית ומה קורה באמת מאחורי הקלעים. "The TryPod" לא חזר לאותם מספרים, אבל שומר על עשרות אלפי האזנות לפרק ובסיס קהל נאמן.
"Frenemies"
הפודקאסט ,Frenemies, נולד דווקא מתוך ריב מתוקשר. טרישה פייטאס ואיתן קליין לא יכלו לסבול אחד את השנייה. הם החליפו סרטוני דיס, ירידות הדדיות ופוסטים ציניים בלי סוף. עד שיום אחד , בשיא הקורונה, הם החליטו שאולי זה יהיה רעיון טוב לאחד כוחות. הם התחילו להקליט פודקאסט יחד – והוא היה כל מה שאי אפשר היה לצפות לו: שילוב של ויכוחים, וידויים אישיים ואווירה כללית של: "אנחנו עוד רגע מתפרקים". הכימיה הלא צפויה בין קליין לפייטאס הפכה את "Frenemies" ללהיט: יותר מ־3 מיליון צפיות לפרק ביוטיוב, חנות מרצ'נדייז מצליחה, וספונסרים שהתנפלו על התוכן.
אבל כמו שהשם רמז, זה לא החזיק לאורך זמן. ביוני 2021, אחרי ויכוח בשידור על ניהול הרווחים מהתוכנית, טרישה הודיעה בטוויטר שהיא פורשת. תוך שעות התחילו סרטוני תגובה, ריבים פומביים, והסיפור כולו התפוצץ בטיקטוק וברדיט. למרות ההצלחה המטאורית, "Frenemies" התרסק בדיוק כמו שהתחיל - ברעש, בטונים גבוהים, ובאינטרנט. וזה מה שיפה (או מכוער) כשעושים הסכת עם החברה שאתה רב איתה הכי הרבה ברשת.
"The Joe Rogan Experience"
ג'ו רוגן, סטנדאפיסט ומנחה, התחיל את הפודקאסט שלו ב־2009. שיחות ארוכות בלי פורמט ובלי פילטר. הוא נהיה פופולרי מהר מאוד. המאזינים נמשכו מיד לשילוב בין אותנטיות מוחלטת, סקרנות כנה, והיכולת לגרום לאנשים לדבר שעתיים ברצף כאילו הם לא מוקלטים. הוא אירח דמויות כמו אילון מאסק (שעישן ג'וינט בשידור) קניה ווסט, ויועצים פוליטיים משני צדי המפה. ב־2020 ספוטיפיי החתימה אותו על חוזה בלעדי של כ־200 מיליון דולר – והפכה אותו לפודקאסט המושמע ביותר בפלטפורמה.
אבל עם ההצלחה הגיעו גם הבעיות: בקורונה הוא אירח מתנגדי חיסונים ואפשר להם להפיץ מידע שגוי על הקורונה, ולפני הבחירות הוא אפשר לטראמפ ולדמויות אחרות להשמיע טענות מופרכות בלי לנסות לאתגר אותם. כמחאה, מוזיקאים כמו ניל יאנג וג'וני מיטשל עזבו את ספוטיפיי. בנוסף עובדים בתוך ספוטיפיי מחו, וארגוני בריאות התריעו על הסכנה לחיי אדם שהתיאוריות נגד הקורונה גורמות.
למרות הביקורת, המספרים לא נפגעו. ג'ו רוגן ממשיך להיות אחד הפודקאסטים המושמעים ביותר בעולם, גם אחרי הסערות. בפברואר 2024 הוא חתם על חוזה חדש עם ספוטיפיי, בסכום של כ-250 מיליון.
"Reply All"
ולסיום, סיפור על פודקאסט שלא קרס בגלל כסף, אלא בגלל קארמה. ב-2021 הסכת ההייטק "Reply All", עם מיליוני מאזינים בחודש, השיק סדרת כתבות בשם "The Test Kitchen". המטרה: לחשוף את התרבות המפלה והבעייתית של מגזין האוכל Bon Appétit. הסדרה זכתה לשבחים – עד שפרק 2 שודר. אז צייץ אריק אדינגס, עובד לשעבר ב־Gimlet (החברה שמפיקה את הפודקאסט), והאשים את שני היוצרים המרכזיים בצביעות: הם עצמם התנגדו להתאגדות עובדים שחורים ותרמו לתרבות רעילה בתוך Gimlet.
תוך ימים, הסדרה בוטלה, שני היוצרים עזבו, ו-"Reply All" נכנס לסחרור תקשורתי. בהמשך התגלה שגם ב-Gimlet עצמה הייתה מחסור חמור בגיוון, תלונות מצד פרילנסרים שחורים, וסיפור מושתק של אפליה. הסדרה, שנועדה לחשוף את הבעיות אצל אחרים, הפכה למראה עבור היוצרים עצמם – ולדוגמה למה שקורה כשאתה מנסה "לבקר את המערכת" בלי להכיר בכך שאתה חלק ממנה.
הדרמות, החוזים והתביעות אולי תופסים כותרות, אבל מה שמחזיק את עולם הפודקאסטים הוא דווקא הפשטות: אנשים שאוהבים להקשיב לאנשים אחרים מדברים. אף אחד לא באמת חזה שפודקאסט של שתי שחקניות צעירות שסתם מדברות על החיים יהפוך לדבר הכי חם בישראל - אבל זה בדיוק הקסם. התחום הזה עדיין מתפתח, אבל הוא מצליח לייצר תכנים מקוריים, אינטימיים וחדשים, כאלה שקשה למצוא היום ברדיו או בטלוויזיה. נקווה שכמו שהוא גדל, הוא גם יישאר כזה: חופשי, רענן, ופתוח לשיחות שלא שומעים בשום מקום אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו