לפני עשור פרץ אל חיינו זמר צעיר ומבטיח, שכבש את המדינה עם כובע הגרב שלו. בגיל 16 שמעתי לראשונה את שיריו, ואני מודה, לא התחברתי בהתחלה. שנתיים מאוחר יותר פגשתי את גושן באופן אישי ונחשפתי לאדם שהוא ולאישיותו, ומאז התאהבתי גם בשיריו. ביליתי בהרבה הופעות שלו, אך מופע העשור, שהתקיים אתמול (רביעי) בלייב פארק בראשון לציון, במסגרת פסטיבל ראשון לציון, התעלה על כולם ושם אותם בכיס הקטן. האנרגיות של גושן והחיבור עם הקהל, החברים שהצטרפו, והווקאליות שלו שרק משתפרת עם השנים, גברו על הקול.
גושן עלה לבמה כשהוא נראה רזה וחיוור, סימנים המעידים על מחלת הקורונה שממנה החלים רק לפני ימים ספורים. המופע התחיל בקצב עדין ומהוסס, והיה נראה שהוא עדיין לא חזר לאיתנו, אך מהר מאוד החששות התבדו, והוא סחף את הקהל באנרגיות שלו ושרף את הבמה.
הקהל קיבל הצצה לכל העולמות הפנימיים המורכבים של גושן, והתוצאה מופלאה. משירים מלנכוליים מתחילת דרכו, דרך שיר שהקדיש לאביו שנפטר - "יודע", מניפסט נוקב על דור הסתלבט ועד שירים שהקהל קפץ בהם בהתרגשות, כמו "זה שלנו" ו"היום יהיה שמח". גושן מייצג מנעד קולות רחב, ובעשר השנים שבהן הוא מופיע אסף לו קהל רחב - ממעריצות צעירות נרגשות, דרך היפסטרים מזוקנים, גברים מזקינים, חילונים ודתיים, כולם שרו ורקדו אחד לצד השני.
למופע הצטרפו חבריו של גושן וביצעו איתו מגוון להיטים. הוא פתח עם לירן דנינו, שלו כתב את השיר "עדיין ריק", שהיה הלהיט הראשון שלו ברדיו. לאכזבת הקהל דנינו הצטרף בביצוע מדויק רק לחצי שיר, וירד מהבמה. היינו מצפים לעוד שיר או שניים ביחד.
הקהל קיבל בתשואות את החבר הקרוב והיוצר המוערך ישי ריבו, והשניים ביצעו ביחד ארבעה שירים נפלאים: "נחכה לך" - הדואט המשותף לשניים, "עד אפיסת כוחות" של גושן, הלהיט האהוב של ריבו "הלב שלי" ולסיום את "סיבת הסיבות" המוצלח, גם כן של ריבו. המעריצים חיבקו אותם, הצטרפו אליהם בשירה, ובעיקר נהנו מהשילוב הקסום בין השניים, שצריכים לחבור ליותר שיתופי פעולה ביחד.
התרגשות נרשמה בקהל כשהוא הקדיש לאשתו לירון את השיר שכתב עליה, "שני ילדים בעולם", בתזמון מושלם לצרחות המעריצות שנשמעו מצידי הבמה. את הקליפ שצילמו השניים במקור ובו חשפו את הזוגיות, החליף קליפ חדש ומרגש - עם רגעים מהחתונה של הזוג הטרי.
אצל כל זמר אחר ההרגשה הייתה שמדובר בניצול ציני של החתונה ליחסי ציבור זולים, אך פה היה נדמה שמדובר ברגש טהור ותמים מצידו של גושן, והדבר מורגש היטב.
בשירים שביצע עם אמיר דדון, הרוקר הרך והאולטימטיבי, הוכיח גושן שהוא מצוין בסגנונות רבים, שומר על הייחודיות שלו, ומאפיל על דדון, שלכל הדעות הוא זמר נהדר, ולרגע לא נתן לנו לשכוח מי הכוכב האמיתי של הערב. לשיר "אור גדול" הצטרף גם ישי ריבו לביצוע פנומנלי, שעוד יושמע בתחנות הרדיו השונות ויכבוש את הקהל, מאלו שמככבים בראש המצעדים.
במעבר מפתיע, שבו הוא מספר על קטע הראפ באינסטגרם שהפך ללהיט בין לילה, עדן בן זקו פרצה אל הבמה, עם הלהיט המשותף לשניים - "חיים מאושרים". גושן, שדיבר הרבה במהלך הערב וחשף את מאחורי הקלעים של היצירות, גילה כי הם הקליטו את השיר, וכמו בלהיט הידוע של בן זקן, הפעם באמת לא היה פזמון, והוא נכתב כהברקה של רגע, שנייה לפני סיום יום ההקלטות.
שני דברים צרמו מעט במופע. הראשון והבולט מכולם - גושן הוא לא פרפורמנס גדול ואינו יודע לבצע את תנועות הריקוד המקובלות. בתחילת ההופעה הוא הוסיף תנועות ידיים המדגימות את מילות השיר, שפגמו בביצוע. הקהל לא מצפה להופעת ריקודים של הצמד סטטיק ובן אל, ומוטב היה כי ימשיך לאחוז במיקרופון, ויתמקד במה שבאמת חשוב - הווקאליות. במהלך ההופעה גושן השתחרר, ורץ ברחבי הבמה, דבר שהתקבל בטבעיות רבה והלם יותר את הסגנון הכללי.
אי אפשר להתעלם גם מהחלק הוויזואלי של המופע. הגרפיקה ומסכי הלד לא היו מתוחכמים, אך הדהדו את גושן בצורה מדויקת לאופי ההופעה, וסיפקו חוויה כוללת, עם שילוב הקליפים ודמותו של הזמר עצמו. בשירים שבהם שולבה גרפיקה מצועצעת עם אורות לד צבעוניים, השילוב צרם בעיניים, ולא התאים לרוח ההופעה. עדיף היה לוותר עליהם ולדבוק בדברים הפשוטים, המתאימים יותר לאופיו של הזמר.
שעתיים וחצי ו-31 שירים מאוחר יותר, ההופעה הסתיימה, והקהל המשולהב התקשה לעזוב, ורק רצה עוד ועוד. בשביל אקורד הסיום המושלם, בעליות בדרך הביתה התנגן ברדיו שירו "גבולות היגיון", מתחילת דרכו של הזמר, והדגים בצורה הטובה ביותר את הדרך שעבר.
עשור אחרי, נתן גושן הוכיח שהוא כאן כדי להישאר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו