האלבום החדש של בילי אייליש: יצירה שקטה, איטית ומאופקת

עוד לפני שבילי אייליש שחררה בסוף השבוע את אלבומה החדש, היא כבר שברה איתו שיא.

"Happier than Ever", אלבום האולפן השני של סנסציית הפופ הצעירה, הוא נכון לעכשיו האלבום שהוזמן מראש טרם צאתו על ידי הכי הרבה משתמשים בהיסטוריה של אפל מיוזיק. אם הייתם צריכים המחשה למקום שאליו הגיעה אייליש בפרק זמן של בקושי שלוש שנים, נראה שהנתון הזה עושה את העבודה. וזה גם לא עניין של גיל: ישנם לא מעט חובבי מוזיקה מבוגרים מעל גיל 30 שציפו לאלבום של אייליש, באותה מידה שציפו לה בני דורה של הזמרת בת ה־19.

ככה זה כשאלבום הבכורה שלך מצליח להגדיר בדיוק רב הלך רוח של דור. אבל יחד עם ההצלחה הענקית בא גם עול הציפיות, ואלה יכלו בקלות להפיל את אייליש לו היתה מנסה לשחזר את אלבומה הראשון. אלא שבצעד חכם היא החליטה שלא לנסות לשחזר את רוח האלבום ההוא, והקליטה יצירה מרוככת, שקטה, איטית ומאופקת יותר.

16 שירים מכיל האלבום הרגוע הזה, שנמשך כמעט שעה. חלקם עובדים נהדר ודווקא העדינות האלקטרונית שבהם לוקחת אותם לגבהים, כמו במקרה של "Getting Older", שיר הפתיחה הנהדר, או "Your Power" היפה, שמובל על ידי גיטרה אקוסטית ומאפשר לאייליש לחשוף את הקול המיוחד שלה.

בחלקים אחרים באלבום מדובר בטכנו איטי, מאוד מהורהר ומלנכולי. אם חיפשתם להיטי מועדונים רקידים כמו "Bad Guy" ו"You should see Me in a Crown" מהאלבום הקודם, לא תמצאו פה כאלה.

במקום זאת, אייליש עוסקת בשקט ובמקצבים מדיטטיביים בנושאים כמו פרסום בגיל צעיר, ניצול מיני ומקומן של נשים בתעשיית המוזיקה. במונחי רחבות ריקודים מדובר באלבום מעט מאכזב וגם קצת ארוך, אבל מבחינת הסאונד האווירתי וגם מבחינת בחירת הנושאים - מדובר במוצר שללא ספק מייצג באופן מושלם את רוח התקופה.