הלהקה הוותיקה חוזרת לבמה - ולא מפחדת לדבר על ישראל

סיפורה של להקת סיאם הוא אחד המעניינים בתולדות המוזיקה הישראלית. היא הוקמה ב־1983 והיתה חלק מלהקות ז'אנר הגל החדש שהיה פופולרי בשנות ה־80.

חבריה שרו באנגלית וצברו לא מעט מעריצים וחובבים בתחילת האייטיז, והיו גם מיועדים לפתוח את מופעי סיבוב ההופעות של סוזי והבנשיז באירופה, דבר שהיה מאפשר להם פריצה בינלאומית, אך הדבר לא יצא לפועל.

במהלך שנות פעילותה היו לה עוד כמה ניסיונות פריצה, אך בגלל שלל סיבות ונסיבות שלרוב לא היו קשורות אליה, הדבר מנע ממנה מלהפוך לשם דבר ברמה עולמית. בתחילת שנות ה־90 הפסיקה הלהקה את פעילותה, אך התאחדה מדי פעם, עד ששבו חבריה ג'ף שפירו והדר גולדמן לפעילות רציפה ב־2004, ומאז פועלים השניים בשלט־רחוק, כשאחד מהם מתגורר בבריטניה והשני נמצא בישראל.

אל תקראו לזה קאמבק

מעריצי הלהקה הישראלים מעולם לא שכחו לה את שנות הקסם, והם מקפידים לפקוד הופעות שלה, ככל שניתן. הזדמנות נדירה לחזות בה בלייב תתרחש מחר, כשהצמד יופיע פעמיים באותו הערב על במת מוזיאון תל אביב, במסגרת פסטיבל תל אביב, אירוע מוזיקלי שנתי שמפיקה העירייה, בניהולו האמנותי של שלומי שבן.

"אי אפשר לקרוא לזה קאמבק, כי הקאמבק המקורי שלנו התרחש כבר ב־96'", מתבדח שפירו, בשיחה ממקום מושבו שבלונדון. "אני זוכר שצפיתי פעם בדוקו על אודות האיחוד של דיפ פרפל, שהראה כיצד חברי הלהקה מסכימים להתאחד ולנגן יחד שוב לצורך הופעה אחת ששילמו להם עבורה המון כסף. זה לא המקרה שלנו. היות שלא משלמים לנו המון כסף, זה לא נחשב קאמבק".

היום כבר ברור שיש לכם גרעין אוהדים קשה שממשיך איתכם במשך עשורים. כמה נשאת עליך את תחושת הפספוס שלא פרצתם בסוף לשוק האירופי בתקופת הפעילות המקורית של הלהקה?

"ודאי שהיו תקופות קשות. במיוחד בתחילת שנות ה־90, אחרי שעבדנו קשה במשך שנתיים להשיג מימון וחוזה הקלטות, ואז - עד שקיבלנו את מה שהיינו צריכים, התפרקנו ובמשך כמה שנים לא עבדנו יחד. עשיתי דברים אחרים והחיים שלי לא נעצרו, אבל כן, זו היתה תקופה לא קלה. היום אנחנו כבר לא שם, וכיפרנו על כך באמצעות דברים אחרים".

לאלבום הלא־בדיוק־אוסף החדש של סיאם קוראים "War and in Between" ("מלחמה וכל מה שבאמצע", בתרגום חופשי). מדובר במקבץ ביצועים נדירים וקטעי הופעות מ־40 שנות קיומה - אם לא מחשיבים כמה שנים שבהן לא היתה פעילה ממש - ששמו הוא מחווה לאלבום ישן של הלהקה, "War and Peace and Inbetween" ("מלחמה ושלום וכל מה שבאמצע") שיצא ב־1989.

חדי העין ודאי יבחינו בכך שהמילה "שלום" הושמטה משמה של אסופת השירים החדשה. "זה לא מקרי, בהחלט לא, אבל זו גם לא הצהרה פוליטית", מסביר שפירו.

"אני חושב שהעולם נהיה משוגע מאוד. כיהודי, וגם כמישהו שמחשיב את עצמו גם בריטי וגם ישראלי, אני מזדהה לגמרי עם ישראל. תמיד הנחתי שהעולם החופשי די נפלא ושהוא מאפשר לך להביע איזו דעה שאתה רוצה. והעולם הזה, כבר כמה שנים, לא מצליח לראות כיצד הוא הורס את עצמו, כי פגיעה בישראל פירושה פגיעה בעולם.

"אז הדבר האופנתי כיום זה לתקוף את ישראל מתוך טיפשות, או מילה אחרת בעברית שאני מעדיף להשתמש בה - כסילות. זו כסילות משולבת באינטרסים של אנשים עם אג'נדה מסוימת, ואני חושב שמאוד 'מחפשים' את ישראל, וזה לא שאם היא היתה מתנהלת אחרת (במלחמה בעזה) אז הכל היה בסדר מבחינת העולם. לא משנה מה היא היתה עושה, ישראל היתה השעיר לעזאזל".

"מלחמה על הקיום"

כיהודי שחי באנגליה, אתה מרגיש איום או פגיעה בביטחון האישי שלך?

"יש משהו מעניין ומאוד עצוב שקרה באנגליה, וזה שהמשטרה יכולה לאסור יהודי שרק עובר ברחוב בזמן הפגנה פרו־פלסטינית, בטענה שיש לו 'חזות יהודית'. אלה דברים שקרו לא אחת כאן. אז לי אין 'חזות יהודית', אבל אני יכול לספר לך שהעברתי את הבן שלי, בן ה־14, לבית ספר יהודי, כי בבית הספר הקודם שלו הוא כבר לא הרגיש בנוח להגיד שהוא יהודי".