"מבאס איך שזה נגמר": אסתר רדא על דרמת המופע שהתבטל

מה קורה כשמפגישים סול, גרוב וג'אז עם הפקה עכשווית? מקבלים את "Bilteez", האלבום החדש של אסתר רדא, דניאל זמיר ומיכאל מיטל, המשלב השפעות אפריקניות, מוזיקה יהודית, מסורות מהמזרח התיכון וצלילים אלקטרוניים.

האלבום מפגיש בין הגרוב והסול של רדא, הג'אז של זמיר - מהסקסופוניסטים הבולטים בעולם ומחלוצי הג'אז היהודי - וההפקה המוזיקלית של מיטל, מלחין וגיטריסט. השלושה ישיקו אותו ביום רביעי הקרוב במוזיאון ת"א לאמנות, במסגרת פסטיבל תל אביב, וב־19 בנובמבר בפסטיבל חשיפה בינלאומית למוזיקה במוזיאון הסובלנות בירושלים.

בעקבות הרגש

"'בילתיז' הוא התגשמות של חלום משותף של מיכאל ושלי", אומר זמיר, "לחבר מוזיקה אלקטרונית עם העולם המוזיקלי שממנו אני בא - מוזיקה יהודית, בלקנית, מזרחית, וכמובן ג'אז. זה היה טבעי לצרף את אסתר - חברה ויוצרת משותפת כבר שנים - שלקחה את מה שעשינו והפכה את זה למשהו חדש, מרענן וסוחף.

"זה חיבור של שלושה מוזיקאים שמוציאים זה מזה את התכונות הייחודיות הנעלות של כל אחד, ובכך יוצרים ביחד מוזיקה חדשה, שהיא שפה ייחודית, ביטוי מוזיקלי סגנוני ואמנותי ייחודי".

"המצפן היחיד שלנו היה המוזיקה עצמה", מוסיף מיטל, "לא ניסינו להיצמד לז'אנר, למבנה או לציפיות, אלא ללכת אחרי מה שריגש אותנו. שלושתנו מגיעים מעולמות שונים מאוד, והחיבור בינינו אפשר לכל אחד לקחת את הרעיונות של האחרים למקומות חדשים ולגלות בהם דברים שלא היו שם קודם. נוצר בינינו מרחב של חופש מוזיקלי נדיר, שבו יכולנו לסמוך על הרגע, על האינטואיציה ועל מה שנוצר במפגש בינינו".

"הצטרפתי אליהם לפני שנה. זה היה במלחמת 12 הימים, הם התקשרו אלי לספר שיש פרויקט חדש, ואני ממש הייתי צריכה לצאת מהבית", צוחקת רדא. "נסעתי לאולפן, שמעתי את המוזיקה ואמרתי 'וואו, זה מגניב'. כתבתי שיר באולפן למוזיקה שהם עבדו עליה, וזה זרם בטבעיות. את מיכאל לא הכרתי קודם, אבל את דניאל הכרתי. גם מהמוזיקה שלו, הייתי מעריצה שלו, וגם היו לנו בעבר כמה שיתופי פעולה על במות. מאז אנחנו חברים טובים, ומוזיקלית אנחנו מאוד מתחברים. אז זה בעצם התחיל משיר אחד, והשיר הזה הוביל לעוד שיר ועוד שיר".

מתי הגיע השלב שבו הבנתם שיש לכם משהו גדול כמו אלבום?

"בהתחלה לא ממש חשבנו על זה, אבל די מהר הבנו שיש פה משהו", היא אומרת. "מספר הפעמים שנפגשנו לעבוד על השירים - זה מספר השירים שיש. ממש מכל מפגש שלנו נולד שיר חדש, וזה היה כל כך טבעי וכמעט קרה מעצמו. אחרי שלושה מפגשים הבנו שקורה פה משהו אחר".

זה קצת מוציא אותך מאזור הנוחות שלך.

"נכון, אני רגילה לכתוב את השירים שלי לבד בבית, עם עצמי, גיטרה ופסנתר - ופתאום יש מוזיקה מוכנה ואני צריכה להתאים אליה, להיכנס לתוכה, להרמוניה קיימת. המוזיקה מובילה את הדבר הזה, ולא אני או כל אחד מאיתנו בנפרד. זה התחיל מאיזשהו אלתור, עם המון חופש, ואין ספק שזה הפר לי את המוכר והנוח, בעצם לכולנו, ואז נוצר משהו באמת אחר וחדש ששייך לשלושתנו.

"חוץ מהאלבום המשותף, יש לי גם המון מחשבות על האלבום הבא שלי. אני ממש עכשיו על זה. זה יהיה אלבום חדש בעברית".

מה התחדד אצלך בשלוש השנים האחרונות לגבי התפקיד שלך כאמנית, ולגבי הכוח של המוזיקה?

"אני חושבת שבעיקר הכובד של התפקיד. מוזיקה באה לשמח, לרגש ולחבר, זה ברור לכולם, אבל משהו בשלוש השנים האלה, בעיניים שפגשתי בקהל ובלבבות שפגשתי - פתאום את מבינה כמה זה באמת חשוב, כמה זה קריטי, ממש תרופה, וכמה זה חשוב לבריאות הנפש שלנו, כחברה וכיחידים".

"פתוחה להצעות"

באלבום הבא תתייחסי למה שעברנו פה במדינה?

"אמנם האלבום האחרון שהוצאתי היה באנגלית, אבל הוא נכתב אחרי 7 באוקטובר ולחלוטין היה קשור. והאלבום הזה יתייחס גם למשברים ולחורבן. אולי זה התת־מודע - אבל כן, זה יהיה ערבוב של האישי והחברתי ביחד".

בפעם האחרונה שנפגשנו רדא התכוננה להיכנס לנעליה של ג'וליה רוברטס במחזמר "אישה יפה", שירד עוד לפני שעלה לבמות בשל בעיות פנימיות בהפקה.

"זה מבאס איך שזה נגמר, אבל כנראה ככה זה צריך היה להיות. אני מאוד אוהבת תיאטרון, השתתפתי בכמה הצגות. בכלל, משחק זה משהו שאני אוהבת, ואני די זורמת ולגמרי פתוחה להצעות. אבל אני לא מחשיבה את עצמי שחקנית ומחפשת תפקידים - המוזיקה היא הבית שלי. שם גם יש לי איזו שליטה שאין במשחק".