הישראלית שייצגה את לוקסמבורג באירוויזיון: "מוזיקה טובה תיגע גם בשונאים"

חובבי אירוויזיון, או פשוט אנשים בעלי זיכרון תרבותי טוב במיוחד, ודאי לא שכחו את טלי גולרגנט, הזמרת הישראלית שהשתתפה באירוויזיון 2024 - דווקא כנציגתה של לוקסמבורג.

תזכורת קטנה למי שבכל זאת צריכים: זו היתה השנה הראשונה שבה ישראל הגיעה לתחרות הזמר האירופית אחרי 7 באוקטובר, ונציגת ישראל באירוע, עדן גולן, התקבלה על ידי חלק מהקהל בשבדיה בקריאות בוז, וגם התמודדה עם התנכלויות מצד חברי משלחות אחרות. אלה כמו עשו תחרות זה עם זה כדי לראות מי מהם יוכל לאותת יותר מוסר מדומיין לעוקביו ולמעריציו בעולם, והם עשו זאת באמצעות השפלה של נציגת ישראל.

אחת משלנו

גולרגנט, זמרת ילידת הארץ וצעירה דוברת עברית, שעברה עם משפחתה בין מדינות עד שהתיישבו לבסוף בלוקסמבורג, שם העפילה גם היא לתחרות, זוכרת היטב את האווירה מאחורי הקלעים ואת היחס לעדן.

"זה היה נורא, זה באמת היה נורא", היא משחזרת את הרגעים שבהם חזתה בגולן מתמודדת עם קריאות בוז ומטחי שנאה. "גם המון מתמודדים וחברי משלחות לא ישראלים שהיו שם אמרו שזה היה נורא לראות מישהי מקבלת כאלה קריאות בוז לעברה.

"עדן באמת התמודדה עם זה כמו ספורטאית אולימפית, היא לא הראתה שמשהו מזיז לה. אני בטוחה שעמוק בלב זה הזיז לה, אבל היא נראתה כמו לביאה שבאה לטרוף את העולם. זה היה ממש מרשים לראות אותה ככה, וגם מאוד עצוב לראות אדם שיש מולו כל כך הרבה שנאה. אבל בסוף אני חושבת שאם המוזיקה מספיק טובה - היא תגיע גם ללבבות שטופי שנאה".

את השיחה בינינו מקיימת טלי כשהיא בביקור בישראל, לקראת הופעה שתקיים כאן ב־28 בנובמבר ברדינג 3 בתל אביב. שם תשיק את האי.פי החדש שלה "Red Haven", וגם תארח זמר או זמרת בהפתעה. זהו הבוקר שאחרי יום הקלפיות בישראל, וטלי, שנחתה בארץ בדיוק ביום הבוחר, עוד מנסה לעבד חוויה אחרת, אישית יותר.

"אני בתל אביב עכשיו ולחודש הקרוב, עד להופעה", היא מספרת. "לפני יומיים היתה לי הופעה בבריסל, פתחתי את הערב בהופעת חימום לדוראן דוראן. זה היה מטורף, אפילו יותר גדול מהאירוויזיון. זה הקהל הכי גדול שהופעתי מולו, אפילו יותר גדול מהקהל שהופעתי מולו ביוני, כשחיממתי את וואן ריפבליק כשהם באו להופיע ביום העצמאות של לוקסמבורג".

"אם המוזיקה מספיק טובה - היא תגיע גם ללבבות שטופי שנאה"

העברית של גולרגנט כמעט מושלמת. פה ושם היא מחפשת מילה או ביטוי, ובסוף פשוט אומרת אותם באנגלית. היא חולמת לשתף פעולה עם נגה ארז ואוהבת מאוד גם את לולה מארש, אבל כבר חולקת במות עם אמני ענק בינלאומיים בכל העולם.

היא נולדה בירושלים לאם ישראלית ולאב יהודי מפרו, ולאורך שנות ילדותה ונעוריה עברה בין שלל מדינות בעקבות עיסוקו של האב. בין היתר, בטרם השתקעו בלוקסמבורג, היא גרה בצ'ילה, בארגנטינה ובארה"ב. אבל הזהות הישראלית, היא אומרת, טבועה בה מאוד, גם בין מבחר הזהויות הלאומיות שיש בה.

"אני מרגישה ישראלית, אני דוברת את השפה באופן שוטף כי גדלתי איתה ועם התרבות הישראלית", היא מספרת. "אפשר להגיד שאני לא מזדהה עם אף מקום (באופן מלא), ומצד שני מרגישה שייכת לכל המקומות שגרתי בהם. אם זו ארגנטינה, מקום שהלב שלי נמצא בו, או ניו יורק. ברור שלוקסמבורג היא חלק מאוד גדול ממני, כי זה המקום שהמשפחה שלי שהתה בו הכי הרבה זמן, וזה הבית שלי. אחד הדברים המיוחדים בלוקסמבורג הוא שהיא מורכבת מ־60% זרים".

ועדיין, היא מתמודדת עם תגובות מהסוג שקצת עצוב להודות שישראלים כבר כמעט התרגלו אליהן בשלוש השנים האחרונות. "אני מקבלת תגובות מכל הסוגים שישראלים מתארים שהם מתמודדים איתם בעולם", היא מספרת.

"יש אנשים שכועסים ממש כשהם שומעים שאני ישראלית במקור, יש הערות שליליות, בהופעות שלי גם יש שלטים שקוראים להחרים אותי או את ישראל. למזלי, זה עוד לא פגע משמעותית במומנטום שלי, ובסופו של דבר מדובר באנשים בודדים, אולי קצת יותר מזה. זה לא מגיע לרמה שגורמת לפגיעה באופן שבו אני עושה את העבודה שלי".

העצמה אישית

חוויית השייכות והזרות שלה היא הסיבה לשמו של האלבום שהוציאה, שפירושו בעברית "מקלט אדום". "זה אלבום על אנשים שאני אוהבת, על ביטחון עצמי שמגיע מבפנים ועל כוח שמגיע מתוך תחושת ביטחון והעצמה אישית. לאלבום הקודם שלי קראו 'Wander' (שוטטות/נדודים; ע"פ), והוא תיאר חוויה של מישהי שמשוטטת ברחבי העולם ועדיין לא מצאה את המקום שלה. האלבום החדש נקרא כך כי הוא כבר עוסק במישהי שלאט־לאט מוצאת את היציבות, האהבה ואת תחושת ההתקרקעות שלה".