שלמה ארצי חזר לעוטף: "מקום קדוש"

השמש שקעה מעל פארק אשכול שבדרום, קילומטרים ספורים מרצועת עזה, המקום שבו נצרבו זיכרונות קשים מאותה שבת נוראית התמלא אמש (חמישי) בצלילים אחרים: המוזיקה של שלמה ארצי. על הבמה, במהלך החזרות האחרונות לקראת ההופעה, כבר נשמעו המילים "לא לפחד מהפחד" - שורה שקיבלה במקום הזה משמעות מיוחדת.

לראשונה מאז 7 באוקטובר הגיע ארצי לפארק אשכול, במסגרת מופע בהפקת ToMix, מול כ-5,000 בני אדם, בהם תושבים רבים מהאזור. עבורם, זו לא הייתה רק עוד הופעה, אלא גם הזדמנות לחזור למרחב הציבורי, להיפגש, לשמוח ולנסות להשיב לחיים משהו מהשגרה שנקטעה.

שעות ספורות לפני פתיחת השערים, כשמאחורי הקלעים נערכו ההכנות האחרונות, סיפר איתמר בר שביט, המפיק הטכני של ארצי: "לפני שבועיים הפקתי מסיבת ענק בשדרות והיה מדהים. אני באמת מאמין שצריך להחיות את הדרום ולהחזיר את המקום להיות מוקד של תרבות. זו ציונות אמיתית".

גם עבור אנשי הצוות, הדרך דרומה הייתה טעונה במשמעות. "יצאנו לדרך כמו בכל יום חמישי להופעה, ואחרי הפקקים, כשהנוף נהיה חום, עצרנו באתר של הנובה", סיפר ירון שילון, במאי המופע. "אתה עוצר שם ומבין ששום דבר לא חזר להיות אותו הדבר. זה נורא מרגש לחזור לדרום".

אורח קבוע בהופעותיו של ארצי הוא הזמר דניאל וייס, תושב בארי, שחווה את התופת ב-7 באוקטובר ואיבד את הוריו. גם עבורו, ההופעה באשכול הייתה הרבה מעבר למפגש עם הקהל.

"זו סגירת מעגל עבורי להופיע במועצה שלי, לחזור הביתה. בקהל יהיו הרבה בני משפחה וחברים שמכירים אותי מהילדות, שמכירים את המשפחה שלי. זה מרגש אותי מאוד להיות פה ולהופיע", אמר.

על הדשא התאספו נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, ובהם תושבים רבים של יישובי העוטף. כל אחד מהם הגיע עם הסיפור שלו, עם מה שאיבד ועם הדרך שעוד נותרה לו לעבור.

זוהר נטלי הגיעה עם בנה עילי, בן 21, ולא הסתירה את ההתרגשות. "שלמה זה הכי ארץ ישראל, והופעה שלו פה זה מה שמחבר אותנו לארץ. דוד שלי וחברות שלי נהרגו כאן באשכול. על הכביש מעבר לפארק נסעו המחבלים. כל רגע של שמחה כאן זה ניצחון שלנו", אמרה.

אריאנה, מקיבוץ דורות, שעזבה את האזור אחרי 7 באוקטובר, סיפרה שההגעה להופעה היא חלק מתהליך השיקום האישי שלה. "לחזור לכאן לשמוע את שלמה זה חלק במסע השיקום שלי. הנהיגה לכאן מלאה בטריגרים לא פשוטים בדרך. איבדתי חברים וקולגות שנחטפו ונרצחו. הייתי יועצת הנגישות של ראש המועצה אופיר ליבשטיין שנרצח. זה שיש פה אירועים ציבוריים זו אמירה חברתית של חיים שחזרו לפה, אנשים שחזרו לצרוך תרבות".

גם ליאל חגג' משדרות, שהגיעה עם אביה, התרגשה מהאפשרות לשמוח שוב במקום הזה. "זה רגע מיוחד, לחשוב שזה אפשרי אחרי שלוש שנים להיות פה ולשמוח וליהנות", שיתפה.

ואז הגיע הרגע שלשמו התכנסו כולם. ארצי עלה לבמה ופתח בשיר "נצמדנו", לקול תשואות הקהל. הבחירה בשיר, על רקע המקום והזיכרונות שהוא נושא, העניקה למילים רובד נוסף ומצמרר.

"נורא רצינו לבוא לפה, אני חושב שזה מקום קדוש", אמר ארצי הנרגש. "כל הכבוד לכם, זה באמת מרגש להיות פה", הוסיף, ומחא כפיים לקהל שהשיב לו בקריאות התלהבות.

בהמשך התייחס גם לאווירה הציבורית בישראל, ימים ספורים לפני הבחירות: "כולם מתווכחים ורבים וכל אחד חשוב לו להיות צודק. אני לא רואה את זה בהופעות, אני רואה ישראלים".

במשך כשעתיים נע ארצי בין שירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהפסקול הישראלי, בהם "שיר חייל", "חום יולי אוגוסט" ו"שדות של אירוסים", שבוצע על ידי וייס. המוזיקה נעה בין עצב לשמחה, בין זיכרון לתקווה, והקהל הצטרף לשירים שהמילים שלהם מקבלות משמעות אחרת במקום שבו המציאות שינתה את חייהם של רבים כל כך.

ארצי, שמכיר היטב את היכולת של שיר לחבר בין אנשים, הצליח לייצר על הבמה ומולה רגע של ביחד. לא מחיקה של הכאב, לא הבטחה שהכול כבר חזר לקדמותו, אלא הזדמנות לנשום בתוכו, להיזכר במה שמחבר ולהרגיש שוב חלק מקהל, מקהילה וממדינה.