מי המציא את הרוקנ’רול? סביר להניח שהשמות שעולים לכם בראש נעים בין אלביס, צ’אק ברי וליטל ריצ’ארד – אבל כל אלה הושפעו על ידי אמנית שקדמה להם ושימשה השראה לדורות של מוזיקאים: סיסטר רוזטה ת’ארפ.
ת’ארפ נולדה ב-1915 בעיירה בשם קוטון פלנט (“מטע כותנה") בארקנסו. שמה המקורי, לפי חוקרים, היה רוזתֶ’ר נוּבּין או אטקינס. אימה היתה זמרת בז’אנר הגוספל הנוצרי, ורוזטה הקטנה הצטרפה אליה על הבמה בערך בגיל 6.
ב-1934 היא נישאה לתומאס ת’ורפ, מטיף ששיתף פעולה עם אימה בהופעות רבות ששילבו נאומים ושירים נוצרים. הנישואים החזיקו רק שנים בודדות, אך לאחר הגירושים היא החליטה להמשיך להופיע בשם הבמה הדומה לשם משפחתו, ת’ארפ, בתוספת הקידומת סיסטר (“הנזירה”).
ב-1938 היא הקליטה לראשונה ארבעה שירים בחברת Decca, שקיימת עד היום. חלקם הפכו ללהיטים, ולפחות אחד מהם, “Rock Me”, השפיע על רבים מחלוצי הרוק שאנחנו מכירים כיום. ת’ארפ שרה וניגנה בגיטרה, והיתה מהאמנים הראשונים שהשתמשו בטכניקות המזוהות כיום עם רוקנ’רול, כמו דיסטורשן. השירים הללו נחשבים בעיני חלק מהמומחים להקלטות הרוקנ’רול הראשונות, וב-1942 כתב המבקר מוֹרי אוֹרוֹדֶנְקֶר: “שירה רוחנית של רוקנ’רול – זו סיסטר רוזטה ת’ארפ".
היא הצטרפה ללהקת סווינג, והופיעה במועדוני לילה לצד אמנים חילונים, מה שערער מאוד את מעמדה בקרב הקהל הנוצרי, שלא התחבר לשימוש במילים דתיות לצד רקדניות חשופות למדי, והתקשה גם להשלים עם אישה שמנגנת על גיטרה חשמלית (מאז שנות ה-40), שנחשבה לכלי גברי, במיוחד לאור דפוס הנגינה ההולך ומתבלט של ת’ארפ, שבזמנו נחשב לרית’ם-אנד-בלוז ובהמשך הוגדר כרוקנ’רול. היא עצמה אמרה, לפי הביוגרפית שלה גייל וואלד: "הילדים האלה והרוקנ’רול זה רק רית’ם-אנד-בלוז מהיר יותר. אני עושה את זה כבר נצח".
כאמור, גדולי הז’אנר המתהווה הושפעו ממנה: ליטל ריצ’ארד הופיע לראשונה מחוץ לכנסייה יחד איתה, לאחר ששמעה אותו שר לפני הופעה שלה והזמינה אותו לבמה; כשג’וני קאש נכנס להיכל התהילה של הרוקנ’רול הוא אמר בנאום שלו שת’ארפ היתה הזמרת האהובה עליו; הגרסה שהקליטה ל-That’s All עם גיטרה חשמלית השפיעה לפי דיווחים על אלוויס וצ’אק ברי; גם ארית’ה פרנקלין הזכירה אותה כמקור השפעה.
למרות זאת, במשך עשורים היא לא זכתה להכרה רשמית על ידי היכל התהילה של הרוקנ’רול. רק בדצמבר 2017 הודיע המוסד שת’ארפ, שמתה ב-1973 בגיל 58, תקבל את פרס ההשפעה המוקדמת במאי 2018. גם בז’אנרים האחרים שהיא נחשבה לחלק מהם לקח הרבה זמן עד שקיבלה הכרה רשמית: להיכל התהילה של הבלוז היא נכנסה ב-2008 ולזה של הרית’ם-אנד-בלוז רק בשנה שעברה.
כך, עשורים לאחר מותר, זוכה ת’ארפ סוף סוף לקרדיט שהיא ראויה לו כבר כ-80 שנה כאחת המייסדות של אחד הז’אנרים המוזיקליים הבולטים של המאה האחרונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו