איגי וקסמן: "עדיין מתקשה להאמין שזה קרה"

אחרי שנים שבהן לא הוציאה שיר שבאמת משקף את מי שהיא, איגי וקסמן חוזרת לשורשים עם "שיר טוב", שכתבה והלחינה יחד עם יונתן ויינריך, שגם הפיק מוזיקלית.

"מדינה כואבת בתוך כלוב, שוב אני כותבת וזה שוב נוגע במקום הזה חשוף, אבל אז אני נזכרת ששיר טוב צריך להיות טוב, כמו ליפול על בחור חמוד כבר בדייט הראשון", שרה וקסמן, על רקע תקופה שבה המדינה ידעה ימים קשים. כעת היא מתכוננת ליעד הבא.

"בחמש השנים האחרונות הוצאתי שני שירים, ניסיתי ללכת עם הזרם. היה נחמד לנסות ז'אנר אחר, כי אני אוהבת המון ז'אנרים, אבל בסוף זה לא היה אני", היא אומרת בראיון ל"ישראל היום". "השיר עם יונתן נכתב כמו פעם, כשאת הולכת עם נייר וגיטרה, כותבת, מוחקת ומשנה. החיבור איתו היה כל כך טבעי, ואחרי שכתבנו את השיר והשמענו לאנשים, כולם דמעו ואמרו: 'זה באמת שיר טוב'. ככה החלטנו לקרוא לו. לא בשחצנות, משמחה, כי באמת רצינו לעשות שיר שמשמח אותנו.

"תחשבי על השירים שלנו בניינטיז. פזמון טוב היה מעיף את השיר וגורם לך לחזור לשיר אותו. זה בא מהמקום הנקי והפשוט של לכתוב שיר ולעמוד מאחוריו, לחזור לניינטיז עם כל הנוסטלגיה שיש כרגע, כשכולם רוצים להיות כמו פעם. אז אני כבר לא שם. יש לי שני ילדים, ואני ממש אוהבת את השיר הזה. זה הראשון אחרי המון שנים שאני כל כך שלמה איתו ומחבקת אותו. הוא כל כך אני, וזה ממש מרגש אותי".

לחזור הביתה

השירים הקודמים שלך באו מהמקום של לנסות להתאים את עצמך לעולם שמשתנה?

"אני לא שומעת רק מוזיקה שאני אוהבת, כמו אייטיז וניינטיז. אני גם מתחברת לדברים מהתקופה של היום. השירים שעשיתי עם דולי ופן ועם דותן מושונוב היו כיפיים, זו מוזיקה שאני אוהבת, אבל זה לא בא מהמעיים שלי, מדם ליבי. קשה לי להסביר את זה. אני לא מצטערת, כי צריך לנסות דברים חדשים, והיה לי כיף לצלם קליפים מוגזמים, אבל בסוף תמיד רוצים לחזור הביתה. שם אני מרגישה הכי בטוחה: בבלדה, בכאב, באני האמיתי שלי, במיוחד מאז 7 באוקטובר".

התחושות שלך והיצירה החדשה הן חלק מהתוצאה של התקופה?

"בשנה הראשונה לא תפקדתי בכלל, לא נראה לי שמישהו תפקד. לא יכולתי לכתוב שירים, לנשום הרגיש לי מותרות, ואני עדיין מתקשה להתמודד עם הדבר הזה ולהאמין שזה קרה.

"התחלתי להיפגש עם יונתן רק לפני חצי שנה. היה לי דחף פתאום להוציא את זה, לדבר על מה שאני מרגישה ואיך זה עם הילדים. הכל עצוב, מדינה כואבת. הקאתי את זה פתאום, וזה הרגיש לי נכון אחרי שבמשך המון זמן הייתי משותקת מהכל. אני גם מרגישה ברחוב את הערגה והגעגוע לנוסטלגיה ולניינטיז, ואני מתייחסת לזה בשיר".

המפגש עם יונתן פתח תיאבון? יש מחשבה על אלבום חדש?

"אני לא יודעת אם אלבום, אבל זה בהחלט עשה לי חשק, ואנחנו נמשיך את האירוע כי היה בינינו חיבור מדהים, ברמה של החיבור שהיה לי בזמנו עם שרון הולצמן. כימיה מטורפת. ישבנו כמו פעם עם ניירות, גיטרה, מקליטים, ממציאים. זה ממש עשה לי סוג של תרפיה, שחרר לי מועקה. אני רוצה לכתוב עוד שירים, ואני כבר הרבה זמן רוצה לעשות מופע חגיגי, 30 שנה ל'אדום'. זה כבר נהיה 32", היא צוחקת.

אפשר לעגל. יש נסיבות מקילות.

"אני אעשה מופע 30 פלוס עם אורחים, ואז אני רוצה להתחיל לנסוע בארץ. לא הופעתי הרבה זמן, אני בעיקר מתארחת אבל לא מופיעה עם הלהקה שלי כמו פעם, אז עכשיו אני על זה.

"במקביל השתתפתי ב'קראת לי אסתר', הסדרה של בת אל מוסרי עם נועה קולר, שתעלה בהוט בקרוב, ואני מצטלמת לעוד עונה של 'האחיין שלי בנץ', סדרה מושלמת. אני גם עושה שוב תערוכת צילומים מהניינטיז".

המשך לתערוכה שכבר עשית?

"צילמתי בניינטיז בצורה אובססיבית, את כולם, והעליתי לאינסטגרם בשלבים. לפני עשור עשיתי תערוכה עם ליסה פרץ, ועכשיו את שאר הצילומים אציג בתערוכה חדשה, החלק השני של התערוכה הקודמת".

השיר החדש מלווה בקליפ נקי ועדין, ובסופו מופיעים עתי, בעלה, וילדיה.

"את הקליפ ביימה וצילמה זוהר מוטעין. הבחירה של עתי והילדים היתה מושכלת. הם היו כל כך חלק מזה, אהבו את השיר ורצו לבוא, ואני שמחתי".