אחרי שארגון פרו-פלסטיני ניסה לעצור אותו בחו"ל: הזמר הישראלי מגיב

שלוש שנים שנועם צוריאלי (31) נמצא במצב הישרדות. בין מלחמה לשגרה, בין פחד לתקווה. בין העולם של המוזיקאי והזמר שמשלב ראפ, שירה ונגינה על פסנתר לבין עולמו של לוחם דובדבן ואלוף ישראל לנוער בריצות בינוניות, שמאז 7 באוקטובר היה בשישה סבבי מילואים פעילים בעזה, משגב עם, רפיח, בקעת הירדן ולבנון. חלק ניכר משיריו, ובהם "עוד יום בעזה", נכתבו וצולמו תוך כדי הלחימה.

לאחרונה הוציא את "מי אתה?", שכתב והלחין להפקה של שי קולבר. השיר נכתב מנקודת מבט אישית ופגיעה, אחרי שלוש שנים שבהן נע בין 340 הופעות ברחבי הארץ לבין 462 יום בעזה, לבנון וחוזר חלילה. זהו הסינגל האחרון לפני צאת אלבומו השני, שיושק בסיבוב הופעות ארצי שמתחיל ב־12 בנובמר בצוללת הצהובה בירושלים וימשיך לחיפה ולבאר שבע.

"אלה באמת שני עולמות שונים מאוד מבחינת המקום שממנו הם מגיעים בפועל, אבל במהות זה לעשות טוב בצורה הכי טובה שאני יכול. כשאני במילואים ואוחז נשק - זה להגן על העם שלי, וכשאני לא - אני אוחז במיקרופון ויוצא לרגש, לגעת ולשמח".

מתי הבנת שמוזיקה היא הייעוד שלך?

"בכיתה א' התחלתי לכתוב שירים, ובכיתה ב' התחלתי לנגן בפסנתר, הבנתי שאני ממש רוצה להיות ראפר כבר בכיתה ו' ומאז לא הבטתי לאחור, הפסנתר וההלחנה והמוזיקה ליוו אותי כל החיים. אני גם ראפר וגם מוזיקאי שמלחין ושר את היצירות שלו, שעשה שלוש שנים של צבא בשירות קרבי כי ככה חונכתי וככה צריך בעיניי, ויכולתי לתת. אני לא אומר לאחרים מה לעשות - אני מדבר על עצמי, ומהרגע שהשתחררתי אני במוזיקה".

נרדף בחו"ל

עד כמה שלוש השנים האחרונות שעוברות על כולנו נוכחות במוזיקה שלך?

"הן נוכחות בכל האלבום. גם שיר אהבה וגם שיר על נושא אחר לגמרי, כמו החברים שלי, שניהם מושפעים מהעובדה ששליש מהשנה האחרונה תפקדתי כלוחם. אין לי מושג מי הייתי אם לא הייתי עושה מילואים, ועל זה מדבר השיר האחרון 'מי אתה', זה באמת משפיע על הכל".

בנובמבר האחרון הופיע בפראג, שם ארגון פרו־פלסטיני הגיש נגדו תלונה וביקש לעצור ולחקור אותו בשל היותו לוחם בעזה.

"ההופעה התפרסמה בקהילה היהודית והיה קצת רחש־בחש לפני", הוא משחזר. "נשלחה ניידת שליוותה אותנו, להופעה עצמה הגיעו כמה פעילים פרו־פלסטינים, ואחד מהם עלה על הבמה וחשף את הכיתוב 'פרי פלסטיין' על הגוף. אנחנו הפכנו את זה לאירוע יותר קומי כששרנו מסביבו 'עם ישראל חי'. לא היתה אלימות בשום שלב, וכמובן לא זלזלתי באירוע, אבל גם לא פחדתי. עברנו בעזה ובלבנון אירועים שנותנים לך פרופורציות.

"אני לא מפחד מאנשים פרטיים עם אמונות הזויות, אבל למחרת, כשחשבנו שהאירוע מאחורינו, פורסמה בתקשורת הישראלית הידיעה שהקרן הפרו־פלסטינית רודפת אותי והגישה נגדי תלונה. היינו בקשר עם השגרירות, וכוחות הביטחון ביקשו שנתפנה כבר בשבת. לא הסכמתי לטוס בשבת, אבל חזרנו בראשון בבוקר במקום בערב".