כולנו מפשלים, טועים וכן, לפעמים גם פוגעים. לא רק אנחנו, אלא גם כמה מהמוזיקאים הגדולים בכל הזמנים. אבל הם, בניגוד לרובנו, ניחנים בכישרון לעשות מהלימון לימונדה ולהפוך את רגשות האשם שלהם לשיר. לקראת יום כיפור, דירגנו את שירי הסליחה וההתנצלות הטובים אי פעם, למקרה שתרצו לקבל מהם השראה כשתבקשו מחילה מהחברים, מהאהובים ואפילו מעצמכם.
- בריאן אדאמס – "Please Forgive Me" (1993)
אדאמס מבקש בבלדה הפשוטה והישירה הזו סליחה מאהובתו, לטענתו, מפני "שהוא אוהב אותה קצת יותר מדי". לכו תדעו אם זו הסיבה האמיתית, אבל הבחור פה די מתחנן שהיא לא תעזוב אותו ומתעקש שכל מילה שהוא אומר היא אמת לאמיתה, אז מי שאנחנו שנוריד לו. תסלחי לו, מי שלא תהיי. בבקשה.
- אלאניס מוריסט - "Sorry 2 Myself" (2002)
שיר פחות ידוע של הזמרת הקנדית, אבל לטעמנו אחד מהחזקים שלה. כמשתמע משמו, אלאניס מבקשת ביצירה המצמררת הזו סליחה מעצמה. סליחה על ההזנחה, על הביקורתיות ועל חוסר העמידה בציפיות שהיא סבלה מהם - בגלל הדמות שנשקפה אליה מהמראה. "למי אני חייבת את ההתנצלות הראשונה? אף אחד לא היה אכזר יותר משהייתי לעצמי", היא מתוודה בשיר. צעד מבטיח ראשון במעבר בין הלקאה עצמית לקבלה עצמית.
- אאוטקאסט – "Ms. Jackson" (2000)
ככל הנראה הלהיט הכי מוכר של צמד ההיפ-הופ. ב-"Ms. Jackson" מבקש אנדרה בנג'מין סליחה מהזמרת אריקה באדו, שאיתה ניהל מערכת יחסים בסוף שנות התשעים והביא איתה תינוק מחוץ לנישואים - ביג נו-נו. האמת היא שבקשת המחילה מכוונת בעיקר כלפי אימה של באדו, "גברת גיפסון" (אי אפשר להיות יותר מדי שקופים, נכון?), שכן אנדרה מבהיר "לא תכננתי לגרום לבת שלך לבכות / התנצלתי מיליון פעמים". הבחור אף מבטיח להיות שם בשביל הילד "ביום הראשון ללימודים ובטקס הסיום". החדשות הטובות: אנדרה אכן עמד בהבטחתו: הוא נמצא בקשר טוב עם סבן סיריוס בנג'מין בן ה-28, שהינו גם מוזיקאי (וכיום מבוגר יותר מאביו בעת שכתב את השיר).
- לינקין פארק – "Leave Out All the Rest" (2007)
צ'סטר בנינגטון, סולנה המנוח של לינקין פארק שהתאבד בשנת 2017, אמר בזמנו בראיון למגזין הרוק "קראנג" כי "Leave Out All the Rest", מהבלדות הבודדות של הלהקה, "מרגיש לי כמו מכתב התנצלות, כאילו אני ממשיך הלאה (לעולם הבא) ורוצה שאנשים יזכרו את הדברים הטובים שבי ולא את הרעים". עשר שנים לאחר מכן, בנינגטון נטל את חייו בגיל 41. בקשת סליחה שהקדימה את זמנה?
- U2 – "The Sweetest Thing" (1987 / 1998)
בונו כתב את השיר הקליל הזה כהתנצלות לאשתו, אלי, על זה ששכח את יום הולדתה בעת שהלהקה הקליטה את אלבום המופת "The Joshua Tree". הגרסה המקורית של היצירה הופיעה כבי-סייד של הסינגל "Where the Streets Have No Name" מ-1987, אך הוקלטה מחדש כסינגל שקידם אוסף של U2 ב-1998 בליווי קליפ בלתי נשכח שסייע להפוך אותו ללהיט (חשפנים! פיל! בויזון!). כל ההכנסות ממכירת הסינגל נתרמו, לבקשתה של אלי, לארגון שפועל למען ילדי אסון צ'רנוביל.
- שר – "If I Could Turn Back Time" (1989)
"אם אוכל להחזיר את הזמן לאחור / אם אוכל למצוא דרך / אקח בחזרה את המילים שפגעו בך ותישאר". קשה לעמוד בפני התנצלות כזו, אבל האמת היא ששר לא כתבה את המנון החרטה הזה (הכבוד שייך לדיאן וורן) ואף סירבה בהתחלה להקליט אותו (והסכימה רק אחרי שוורן התחננה בפניה). כך או כך, אי אפשר להכחיש שמדובר בשיר מעולה ובאחד מהלהיטים הגדולים ביותר של הזמרת האגדית. הוא גם סייע להחיות את הקריירה שלה בסוף האייטיז, כך שאולי שר חייבת התנצלות גם לוורן.
- אדל – "Hello" (2015)
המגה-להיט של אדל והשיר החדש ביותר במצעד שירי הסליחות שלנו. מדובר לכאורה בשיחת טלפון בין הזמרת לבין אהוב אלמוני שהיא שברה את ליבו לפני הרבה שנים "כשהיינו צעירים וחופשיים". עם זאת, בראיונות מאוחרים יותר טענה אדל כי לא מדובר דווקא בפנייה לאקס רומנטי, אלא בסליחה כללית לחברים, משפחה, מעריצים ואפילו לעצמה בצעירותה, בתחינה נואשת ליישור ההדורים.
- שיקגו – "Hard to Say I’m Sorry" (1982)
בלדת כוח קלאסית מתחילת האייטיז. פיטר סטרה, סולן הלהקה שגם כתב את השיר, מציג נקודת מבט של אדם המודה כי קשה לו להתנצל, אבל אין לו ברירה שכן הוא לא רוצה לאבד את אהובתו: "אחרי כל מה שעברנו / אפצה אותך / אני מבטיח / אחרי כל מה שנאמר / את החלק ממני שאני לא יכול לוותר עליו". קרוז הכל כלול בקריביים יהיה פיצוי הולם. תודה, פיטר.
- נירוונה – "All Apologies" (1993)
האם קורט קוביין לקח בחשבון ש-"All Apologies" יהיה הסינגל האחרון שנירוונה תשחרר לפני שהתאבד ב-1994? אולי לא מדובר ביצירת מופת מוזיקלית וגם המילים מבלבלות למדי, אבל אין ספק שהן באות מהלב - הכי מהלב - שכן קוביין הקדיש את השיר לאשתו, קורטני לאב ולבתו, פרנסס בין, זמן לא רב לפני הטרגדיה שפקדה אותן.
"אני אוהב לחשוב שהשיר בשבילן", אמר המוזיקאי המנוח בראיון לעיתונאי מייקל אזרד ב-1993. "המילים לא באמת מתאימות ביחס אלינו, אבל ההרגשה כן". לימים, העריך אזרד כי קוביין כתב את השיר כהתנצלות על התמכרותו לסמים ושחייו יצאו משליטה.
- אומנים שונים – "Always on My Mind"
עם כל כך הרבה ביצועים קלאסיים מז'אנרים שונים, לא מפתיע ש-"Always on My Mind" התמקם קרוב לפסגת דירוג שירי הסליחות שלנו. גם במקרה הזה מדובר בהתנצלות על רקע רומנטי, עם שורות שמכות על חטא כמו "אולי לא התייחסתי אלייך כפי שהייתי צריך / אולי לא אהבתי אותך לעיתים קרובות יותר / דברים קטנים שהייתי צריך להגיד ולעשות / אבל לא לקחתי את הזמן".
כמה דורות גדלו על גרסאות שונות של השיר, שכולן הצליחו בזכות עצמן: הפט שופ בויז הקליטו גרסת פופ אלקטרונית שלו ב-1987; וילי נלסון העניק לו עיבוד קאנטרי זוכה גראמי ב-1982; אלביס פרסלי סיפק גרסה אלביסית-על-מלא ב-1972 (כמה חודשים לאחר שנפרד מאשתו פרסיליה); ועוד קודם לכן, באותו שנה, כוכבת הקאנטרי ברנדה לי שחררה גרסה משלה (יש עוד קומץ גרסאות, אבל נסתפק באלה).
השיר עצמו, אגב, נכתב ברובו על ידי מוזיקאי קאנטרי בשם ויין קארסון, שהתקשר לאשתו כדי להתנצל על עיכוב בן עשרה ימים בגין פרויקט שעליו שקד בממפיס ומנע ממנו לשוב הביתה, למיזורי. הוא אמר לה שהוא חושב עליה כל הזמן - ומכאן נולד הרעיון לקלאסיקה.
- ג'ון לנון – "Jealous Guy" (1971)
"לא התכוונתי לפגוע בך / סליחה שגרמתי לך לבכות / לא רציתי לפגוע בך / אני פשוט בחור קנאי", כך מתנצל לנון, ככל הנראה בפני אשתו יוקו אונו, באחד משירי ההתנצלות החשופים והנוגעים ללב אי פעם, שבו המוזיקאי אף מודה בחוסר הביטחון ובפקפוק העצמי שלו.
הלחן של "Jealous Guy" מבוסס בעיקרו על שיר בשם "Child of Nature" שלנון כתב בשביל הביטלס, אך בסופו של דבר נגנז ושוחרר לראשונה ב-2018 כחלק ממהדורת דה-לוקס של "האלבום הלבן" (מעניין להשוות ביניהם). עם השנים זכה השיר ללא מעט קאברים, הבולט מכולם הוא הביצוע של רוקסי מיוזיק שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי ב-1981, חודשים ספורים לאחר מותו של לנון.
- אלטון ג'ון – "Sorry Seems to Be the Hardest Word" (1976)
שיר שובר לב המתאר אדם שמנסה להציל מערכת יחסים שהולכת ומתפוגגת, אבל עמוק בפנים יודע שאין מה לעשות כי העסק גמור. נראה שלשני הצדדים קשה להגות את המילה "סליחה", וככל הנראה גם היא כבר לא תעזור.
"Sorry Seems to Be the Hardest Word" היא בלדה נצחית שעומדת במבחן הזמן, ולגמרי במקרה חוגגת השנה יובל לכתיבתה. גם מדובר באחד מהלהיטים הגדולים הבודדים של ג'ון שהוא סייע בכתיבת מילותיו, לצד שותפו ברני טאופין (ברוב השירים האחרים, ג'ון אחראי למוזיקה וטאופין למילים).
ב-2002 חבר ג'ון ללהקת הבנים בלו לטובת גרסה קצת יותר מקפיצה של השיר, שהצליחה במצעדים, תתפלאו, יותר מקודמתה, אבל נחליק את זה בהנחה שמעריצים חדשים נחשפו בזכות הקאבר גם ליצירה המקורית ומעבר לה.
- פרינס – "Purple Rain" (1984)
שיר ההתנצלות הטוב ביותר בכל הזמנים ואחד מהשירים הגדולים בהיסטוריה שמתהדר בסולו גיטרה אגדי – לפחות לטעמנו. "מעולם לא רציתי לגרום לך צער / מעולם לא רציתי להכאיב לך / רק רציתי, פעם אחת, לראות אותך צוחקת / אני רק רוצה לראות אותך צוחקת בגשם הסגול", שר פרינס המנוח באפוס המוזיקלי הזה – המשלב בין רוק, אר.אן.בי וסול, וגם משמש כשיר הנושא של פסקול הסרט באותו השם בכיכובו של הזמר. ועוד לחשוב שפרינס הציע את "Purple Rain" לזמרת סטיבי ניקס, אבל היא סרבה מפני שהרגישה, ייתכן שבצדק, שהיצירה גדולה עליה.
ולמה דווקא גשם בצבע סגול? פרינס הסביר שאדום מסמל דם ותשוקה, כחול מסמל עצב, וסגול הוא שילוב של שני הצבעים. כבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו