שרית חדד חגגה 30 שנות קריירה - אבל מישהי אחרת גנבה את ההצגה

30 שנות קריירה הן לא עוד ציון דרך, אלא אירוע שמצדיק חגיגה, בטח אצל שרית חדד, ובעיקר מצדיק הפקה שמספרת את סיפורה של אחת הזמרות המשפיעות ביותר במוזיקה הישראלית. חדד עלתה אמש (רביעי) לבמה עם מופע שניכר כי הושקעו בו חודשים של עבודה - תפאורה מרשימה, במה מיוחדת, רקדנים, אורחים ורגעים שתוכננו בקפידה. האם כל אלה הצליחו להפוך את ההופעה לסוחפת?

במהלך ההופעה הוקרן קליפ שסיכם את התחנות המרכזיות בקריירה העשירה של חדד. זה היה רגע נוסטלגי שהזכיר לקהל למה אלפי אנשים התכנסו לחגוג 30 שנות יצירה ובעיקר עד כמה השירים שלה הפכו לחלק בלתי נפרד מפסקול החיים במדינה. כשעשרות אלפי צופים שרים כמעט כל שיר מתחילתו ועד סופו, קל להבין שהחגיגה הייתה לא רק של שרית חדד - אלא גם של הקהל שגדל איתה לאורך שלושה עשורים.

גם בחירת השירים הייתה מדויקת. במקום לנסות לאזן בכוח בין ישן לחדש, חדד בנתה ליינאפ שסיפר את הקריירה שלה דרך הלהיטים הגדולים ביותר. כמעט כל שיר התקבל בשירת קהל אדירה, והמחיש עד כמה הרפרטואר שלה מרשים. דווקא בערב שמציין 30 שנות קריירה - זו הייתה הבחירה הנכונה.

כבר מהרגע הראשון היה ברור שההפקה לא חסכה באמצעים. כל מעבר בין שירים הרגיש מחושב, התפאורה השתנתה בהתאם לאווירה וצוות הרקדנים העניק למופע תחושה של מחזמר כמעט. לרגעים נדמה היה שהבמה הפכה לקרקס צבעוני - במובן הטוב של המילה - כזה שמציע לצופים חוויה ויזואלית עשירה כמעט כמו המוזיקה עצמה.

רגע אנושי שהתעלה על ההפקה

אחד הרגעים היפים והמרגשים בערב הגיע כשחדד אירחה את בתה נויה. השתיים ביצעו יחד את “חלק ממני” - השיר שכתבה חדד לאחר לידת בתה, אליה התייחה בתור "היורשת". בתוך מופע עמוס, דווקא הרגע האינטימי בין השתיים הצליח לעצור את הזמן ולבלוט מעל הכל, רגע אנושי שבלט וזהר מעל ההפקה המרשימה.

גם הופעתו של אילן פלד השתלבה היטב ברוח הערב. מי שמכיר את שיתוף הפעולה רב השנים בין השניים יודע שפלד תמיד ידע להוציא משרית חדד צד משוחרר ומשעשע יותר וגם הפעם הוא הוסיף למופע רגע של הומור עצמי ושבירת שגרה, שהזכיר עד כמה האישיות של חדד היא חלק בלתי נפרד מהמותג שבנתה לאורך השנים.

אבל לצד כל המחמאות להפקה, קשה היה להתעלם מתחושת ההתרגשות שליוותה את חדד כמעט לכל אורך המופע. זה היה ערב משמעותי עבורה, וההתרגשות הייתה מובנת ואף מרגשת בפני עצמה. אלא שלעיתים נדמה היה שהיא גם השפיעה על הקצב ועל האנרגיה. במשך חלקים ארוכים של ההופעה האווירה הייתה מאופקת יחסית, ורק לקראת הסיום הגיעו אותם רגעי מסיבה והרמות שהקהל מצפה להם כשהוא מגיע להופעה כזו.

גם הדרבוקה, אחד הסמלים המזוהים ביותר עם חדד לאורך הקריירה, כמעט שלא קיבלה מקום במופע. דווקא בערב שמבקש לסכם שלושה עשורים של להיטים ורגעים בלתי נשכחים, היה מקום לתת יותר במה לאחד האלמנטים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהזהות הבימתית שלה. זו אולי נקודה קטנה, אבל עבור מי שגדל על ההופעות שלה, היא בהחלט הורגשה.

בסופו של דבר, מופע ה־30 של שרית חדד הוא חגיגה ראויה לקריירה יוצאת דופן. ההפקה מרשימה, הרגעים האישיים עובדים, בחירת השירים מדויקת והאהבה של הקהל אליה מורגשת בכל רגע. ובכל זאת, התחושה היא שהערב הגיע לשיאו רק בשלב מאוחר יחסית. אילו אותה אנרגיה שהתפרצה בסיום הייתה נוכחת כבר מהדקות הראשונות, זו הייתה יכולה להיות לא רק חגיגה לקריירה מפוארת - אלא גם אחת מהופעות השנה.