"זה כמו להיות עם היוצר בזמן אמת": האירוע שבו הפריסטייל הישראלי משגשג

צריך להגיד את זה בקול: אנחנו חיים בתקופה די מדהימה להיפ הופ הישראלי. מצד אחד, בקולנוע מוקרן "תיכון מגשימים", סרט כחול־לבן שמבוסס על מחזמר הראפ באותו השם בבימויו של עמית אולמן, שכל כולו היפ הופ וקרבות ראפ, עם הופעות של ראפרים וראפריות מהסצנה כמו שרק, שיר גבאי, אברהם לגאסה, הדר פרג'ון, נורוז ועוד, לצד דמויות משמעותיות בהתפתחות ההיפ הופ המקומי, כמו קוואמי ולירון תאני מ"עסק שחור". מהצד השני, בטלוויזיה "זהב שחור" מגוללת את סיפורו של ההיפ הופ הישראלי ומצליחה לעורר שיח גם מחוץ לגבולות הז'אנר.

דווקא ברגע שבו נדמה שההיפ הופ המקומי מצליח להתמקם בלב המיינסטרים, משמח לגלות שהדנ"א שעליו הוא נבנה עדיין חי ובועט בשוליים, בחנות תקליטים קטנה בלב דיזנגוף, עם ביט מתנגן ומיקרופון אחד שעובר מיד ליד. זה הסיפור של One Mic.

פעם בחודש הופכת חנות התקליטים "חוד המחט" בדיזנגוף 225 למקום מפגש של ראפרים, מפיקים, חובבי היפ הופ וגם אנשים שנקלעו במקרה למקום. אין סט־ליסט ואין טקסטים מוכנים מראש. למעשה, כל הרעיון הוא בדיוק ההפך: ערב שלם שמוקדש לפריסטייל ולמה שיכול לקרות כשנותנים למילים להיווצר ברגע.

"אתה כבר לא שולט במה שעומד לבוא"

עבור רויסון (רועי רובני), ראפר, שחקן וחבר בהרכב ההיפ הופ "פלא אוזן", פריסטייל הוא הרבה יותר מהיכולת למצוא חרוז במהירות.

"פריסטייל זה איזשהו זרם תודעה, שבעצם אתה מצליח להיות אחד. אתה כמו מתנבא, כי בשלב מסוים אתה כבר לא שולט במה שעומד לבוא. זה כמו להיות עם היוצר בשלב היצירה. אתה חווה איתו את היצירה עכשיו, בזמן אמת".

עבור רובני, פריסטייל הוא הרבה מעבר ליכולת לאלתר חרוזים בזמן אמת. דווקא היעדר ההכנה מראש מאלץ את המבצע לוותר על השליטה, להשיל את השריון ולהתמודד עם המקומות האישיים והחשופים ביותר שלו. "בפריסטייל אין הגנות. אתה בא ואתה צריך להיות נוכח ברגע, להנמיך את כל הקולות בראש שלך שאומרים לך, תיזהר שלא ייצא משהו שאתה לא רוצה שיידעו, או מה יקרה אם תיתקע. פתאום יש זרימה שהיא נצחית".

הכל התחיל בדרך לשירותים

גם One Mic נולד, באופן פואטי, כמעט בלי תכנון. רובני הגיע ל"חוד המחט" ליום הולדת של חבר, ובדרך לשירותים זרק לבעלים של המקום שיש בחנות אווירה שמתאימה לפריסטייל.

"אמרתי לו: 'תשמע אחי, יש פה אווירה. אם היה פה איזה מיקרופון פתוח, הייתי תופס פה מייק, היינו עושים פריסטייל, היינו עפים'. אני יוצא מהשירותים והוא אומר לי, 'תשמע אחי, אגב, יש מיקרופון אם אתה רוצה'. אני: מה? טוב, יאללה, אני חייב".

המיקרופון יצא, הביטים התחילו להתנגן והאנשים שהיו במקום התקבצו פנימה. מה שהתחיל כרגע ספונטני הפך מהר מאוד לרעיון: לקיים במקום ערב פריסטייל קבוע.

כאן נכנס לתמונה רועי זומר, הבעלים של חוד המחט, שלא הסתפק בלתת לרעיון מקום פיזי, אלא אימץ אותו והפך לשותף משמעותי בהגשמתו. "בלי רועי כל הדבר הזה לא היה קורה", משתף רובני, ומוסיף: "הוא היה ממש בעניין. מפה לשם, התחלנו לרוץ והחלטנו שאנחנו עושים ערבי פריסטייל פעם בחודש".

כך הפכה חוד המחט, שבימים רגילים היא חנות תקליטים, גם לפנינה קטנה עבור הקהילה המוזיקלית המקומית, מקום שלא רק מוכר מוזיקה, אלא מאפשר לה להיווצר בתוכו.

למה דווקא "מיקרופון אחד"?

השם One Mic הוא לא רק מחווה למיקרופון שסביבו נולד הערב. העובדה שיש בחלל מיקרופון אחד בלבד הפכה בעצמה לחלק מהפילוסופיה של האירוע.

"זה שיש מיקרופון אחד אומר שאנחנו צריכים לדעת לכבד, ולהבין מתי האנרגיה שלי נגמרת ואני צריך להעביר את המיקרופון ולא לחנוק אותו, לדעת לשים את עצמך באמפתיה על השאר", מסביר רובני.

אותו עיקרון עומד גם מאחורי החוקים שנקבעו למרחב. בעולם שבו פריסטייל מזוהה לא פעם עם באטלים, ירידות וניסיון להביס את מי שעומד מולך, ב־One Mic ביקשו ליצור משהו אחר.

"מההתחלה הנחלתי כמה חוקים שהיה לי מאוד חשוב שיאפשרו לאנשים לפרסטל: אחד, לא להביא ורסים כתובים; שתיים, לא להעליב; ושלוש, אם אתה בא לדבר על המייק, תכבד את המיקרופון. בוא לדבר אמת, בוא תפתח", מוסיף רובני.

לדבריו, דווקא הגבולות האלה אפשרו למשהו הרבה יותר פתוח להיווצר. "זה יצר מרחב קצת טיפולי. פתאום יש מרחב שאומר: בוא, אנחנו רואים אותך, אנחנו איתך. תגיד מה מפריע לך, מה יושב לך על הלב, ותביאו מורכבות".

"מכל הארץ באים לחנות הקטנה הזאת"

אחד הדברים שמייחדים את One Mic יותר מכל זה שאין באמת טיפוס אחד שמגיע אליו. "יש כל כך הרבה פרצופים, כל כך הרבה סוגים, כל כך הרבה עולמות - מבחינה פוליטית, חברתית, מעמדית. מכל הארץ באים לכאן לחנות הקטנה הזאת, מתקבצים ביחד ונותנים מרחב לקסם הזה שנקרא פריסטייל", משתף רובני.

מהפריסטייל למסך

למרות שהמהות של One Mic היא הרגע החד־פעמי, מהר מאוד התעורר גם רצון לשמר אותו. כל ערב הוקלט, ומההקלטות כבר נולדו שני מיקסטייפים. בשלב מסוים הבינו רובני וזומר שהסיפור שנוצר בחנות דורש תיעוד רחב יותר - להפוך את ONE MIC לסרט.

"יצרנו קשר עם שי דיין, במאי הסרט, והשאלה הראשונה שהוא שאל אותנו הייתה: 'למה אתם רוצים לעשות את הסרט הזה? בשביל מה? האם זה בשביל לפרסם את המקום? לפרסם את עצמכם?', ושנינו הסתכלנו אחד על השני וחזרנו עם אותה תשובה: פשוט בשביל האמנות הזאת. כדי שיהיה לדבר הזה מקום, שאנשים ידעו מה קורה פה".

הסרט, שקיבל את השם "Unwritten", אולי המילה המתבקשת ביותר לסרט על אמנות שאסור להגיע אליה עם טקסט כתוב מראש, התקבל לפסטיבל סאונדטראק בסינמטק תל אביב. "זה ממש מרגש. זו כמו איזו גושפנקה שקיבלנו שאנחנו עושים משהו טוב, שבאמת יש לדבר הזה מקום", מתרגש רובני.

עכשיו נשאר רק אלכמיסט

אחרי יותר מארבע שנים של ערבים, מיקסטייפים וסרט, רובני כבר מסתכל אל היעד הבא: לארח ב־One Mic את אלכמיסט (The Alchemist), מהמפיקים הבולטים והמוערכים בהיפ הופ האמריקאי, שעבד לאורך הקריירה עם כמה מהשמות הגדולים בז'אנר, בהם נאס, אמינם, מוב דיפ וקנדריק לאמאר. עבור אירוע שבנוי כולו על המפגש בין הביט למילה שנוצרת ברגע, קשה לחשוב על חיבור מתבקש ושאפתני יותר. רובני מסכם: "זה יכול להישמע הזוי, אבל קיבלתי ויז'ן שהדבר הזה באמת יכול להיות. אחרי זה אני לא יודע מה יהיה, אבל שזה יקרה. מבחינתי הגענו לפסגה".