אסף אבידן: "אני לא אמן ישראלי, אלא אמן מישראל - ויש הבדל גדול"

לראשונה זה שלוש שנים חוזר אסף אבידן להופיע בישראל, במופע להקה חשמלי ובועט המשלב מגוון רחב של סגנונות מוזיקליים, ובו שירים מהאלבום החדש לצד השירים המוכרים מכל שנות הקריירה שלו.

בשנה שעברה הוא הופיע בארץ במופעי סולו בהיכל התרבות ובהאנגר 11, והשנה במופעי תזמורת בניצוחו של המאסטרו תום כהן בהיכל התרבות ובאמפי קיסריה, אך כעת מדובר במופע להקה חד־פעמי היישר מסיבוב ההופעות שלו ברחבי אירופה. זאת, בעקבות צאת אלבומו החדש, Unfurl (קו רקיע ב־15.8), משם יחזור להמשך סיבוב ההופעות מעבר לים לאחר שהופיע בפסטיבלי ענק באירופה.

"בקיסריה ובהיכל עשינו מופע תזמורת עם תום כהן שניסה לדמות את הסאונד של האלבום, כי האלבום הוקלט עם תזמורת גדולה, מופע שעשינו בעוד כמה ערים בעולם, אבל אי אפשר לצאת לטור איתו, אז הקמתי הרכב עם ארבעה חבר'ה ישראלים, להקה משוכללת שמנסה לעשות כמה שיותר מוזיקה עם כמה שמעט אנשים.

"עשינו שני טורים באירופה, עשרות הופעות, וכל כך נהנינו מזה, עד שאמרנו שחבל שישראלים לא יראו את המופע הזה כי יש משהו במופע עם ארבעה נגנים ולא עם 40 שהוא יותר חופשי ודינמי", אומר אבידן בראיון ל"ישראל היום".

אמנות לפני הכל

יותר מעשור הוא לא מתגורר בארץ, ועוד קודם לכן כבר הופיע ברחבי העולם עם המוזיקה שלו באנגלית, ולמרות המצב המורכב והכאוטי בעולם, בעיית ההסברה הישראלית וגלי האנטישמיות שאמנים ישראלים רבים נתקלים בהם, אבידן ממשיך להיות אחד האמנים המבוקשים, לא חווה חרמות או ביטולים, ומתאר סיטואציה קצת שונה: "הופעתי מול מאות אלפי אנשים בשנה האחרונה, ובכל שלוש השנים האחרונות לא היה לי אפילו אירוע אחד עם רמז לאנטישמיות.

"אני יודע שזה קורה ושיש גלים אנטי־ישראליים בעולם, אבל אישית לא חוויתי את זה, אני חושב שזה קשור לאיך שאני מתבטא ומייצג את עצמי במשך שני עשורים בקריירה בינלאומית".

כלומר, לא מזוהה כישראלי?

"זה לא שאני לא מזוהה. בעקבות ראיון צרפתי שהגיע לארץ קיבלתי איומים בישראל, כי אמרתי שאני לא חושב שאני אמן ישראלי, אלא אמן מישראל, ואני רואה בזה הבדל גדול. אני לא מייצג את ישראל, אני לא מתעכב על זהויות שטחיות, לא במוזיקה ולא בהתנהלות הפוליטית שלי.

"התקשורת הישראלית, בצורה מכוונת או לא, עושה המון היסטריה והפחדה סביב הדבר הזה"

"אני חושב שאנשים מכירים את הרצון שלי לקלף דרך האמנות שלי שכבות שטחיות של צדדים ברורים של שחור ולבן ולהתעסק עם האפור, שבו כל אדם, בלי קשר למוצא, גיל, מין, לאום ודת, יכול למצוא את עצמו. 

"נכון, אני מכיר אמנים ישראלים שמנסים לבטל אותם, ואני יודע שזה קיים, אבל גם התקשורת הישראלית, בצורה מכוונת או לא, עושה המון היסטריה והפחדה סביב הדבר הזה, וזה עצוב. יש פה עיוות מאוד גדול לדעתי. יש אנשים שמבקרים את המדינה כי אכפת להם, ויש כאלה שהם באמת גזענים, זה מצב מורכב".

כשאתה מגיע לישראל עם המופע שאיתו הופעת על הבמות הגדולות בעולם, התחושות אחרות? בתל אביב יש לך הרגשה שזה שונה?

"מבחינה אישית קצת. אם הרבה חברים שלי או משפחה בקהל, זה קצת שם אותי מחוץ לאיזו דמות שנוח לי להיות על הבמה. אבל התשובה היא לא, אין הבדל משמעותי בעיניי אם אני מופיע בפריז, בבייג'ין או בתל אביב, וחשוב שזה יהיה ככה, כי אחרת אני לא עושה את העבודה שלי ולא עומד בערכים שלי שלפיהם כל אדם הוא אדם".

מה מיוחד באלבום החדש? יש בו משהו אחר בעקבות השנים האחרונות שעוברות עלינו?

"קשה לי להגיד, כי אני חושב שאני מתעסק כל השנים לא בדברים השטחיים של העולם, גדולים או טרגיים ככל שיהיו, ולא כי חס וחלילה אני מקטין את החשיבות שלהם. קהלת אמר הכל הבל הבלים. מה שמעניין אותי זה שהסיפור הוא אותו סיפור, הפחד הוא אותו פחד ואנחנו מסתובבים איתו כל הזמן.

"כל אלבום שלי הוא חפירה יותר עמוקה בדברים האישיים שהופכים לאוניברסליים, פחדים מחוסר המשמעות, אימפוטנציה אינהרנטית, או חוסר היכולת האמיתי שלנו להשפיע אפילו על עצמנו".

למען בעלי החיים

כשהוא לא עסוק במוזיקה הוא עסוק בלנסות להפוך את העולם למקום טוב יותר עבור ההולכים על ארבע. "בת הזוג שלי, קתרינה, ואני טבעונים, ומאז שעברנו לצרפת לפני ארבע שנים, הקמנו חווה להצלת בעלי חיים מכל התעשיות שמייצרות הרבה סבל לחיות, כמו סוסים, חמורים, פרות, כבשים, תרנגולות, כלבים וחתולים. אנחנו רק מרחיבים את הפרויקט הזה, מתוך רצון לתת בית לנצח לחיות שעברו התעללות".