אסתר שמיר, מחלוצות הרוק הנשי, זמרת-יוצרת, פזמונאית, משוררת ואמנית ישראלית, נטורופתית ויוצרת שיטת "קול הרוח", הלכה לעולמה בביתה, בשלווה, מוקפת במשפחתה, לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן עליה סיפרה באומץ ובכנות בראיונות לתקשורת.
שמיר הותירה חותם בפנתיאון המוזיקה הישראלית ונחשבת לאחת המוזיקאיות החשובות ופורצות הדרך בה. היא הייתה מהנשים הראשונות שהביאו את הרוק הנשי לקדמת הבמה - קול ייחודי, אמיץ ובלתי מתפשר שפתח דלת לדורות של יוצרות שבאו אחריה.
לאורך הקריירה שלה כתבה, הלחינה וביצעה שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי, ובהם "עברתי רק כדי לראות", "במקום הכי נמוך בתל אביב", "צעד אחד לפני הנהר" ורבים נוספים.
היא נולדה בירושלים בשם אסתר הירשברג, בתם של איש הקולנוע אשר הירשברג ושל העיתונאית תחיה בת אורן. שרתה בלהקת הנח"ל לצד מיקי קם, אריק רודיך ויהודה עדר, ואף הייתה בשלב מסוים מפקדת הלהקה.
בהופעות המשותפות של הלהקה עם להקת כוורת במלחמת יום הכיפורים פגשה את בעלה הראשון ושותפה האמנותי אפרים שמיר. היא כתבה שירים מגיל צעיר, וכבר ב-1975 הוציאה את השיר הראשון שלה לרדיו - "עברתי רק כדי לראות". השניים התגרשו ב-1978 אך המשיכו לשתף פעולה.
בהמשך נישאה לעיתונאי רוני שיר ולשניים נולדו שתי בנות, הילי ואורי. הזוג התגרש, ושמיר חיה בזוגיות עם עופר וינטראוב.
בדצמבר 1977 יצא בחברת CBS אלבומם המשותף "אפרים ואסתר שמיר", ובשנת 1982 הוציאה את אלבום הסולו הראשון שלה - "במקום הכי נמוך בתל אביב" - שהיה פורץ דרך מבחינת התכנים וההפקה, וממנו יצאו להיטים המושמעים עד היום.
באותה שנה כתבה והלחינה לשלמה ארצי את "ברית לא מותרת", שיר על אהבת עבר והתעוררותה מחדש, אותו שרה בדואט עם ארצי באלבומו "מקום".
שמיר יצרה ללא הפסקה: הוציאה אלבומים נוספים, ספרי שירה, וכתבה והלחינה עבור אמנים רבים. בשנת 1988 יצא אלבומה הרביעי, "דו קיום באהבה", ובו השיר "רגע לפני הסערה" - שנפסל לשידור ברדיו בשל טקסטו החריף, שנכתב בהשפעת אירועי האינתיפאדה הראשונה.
היא כתבה שירים לגלי עטרי, יהודית רביץ, ירדנה ארזי, עדנה לב, יהודה פוליקר, נורית גלרון, ריקי גל ועוד, ולאורך השנים הופיעה במועדונים ובאירועים כשהיא מלווה את עצמה בגיטרה.
ב-1996 הקליטה את שיר המחאה "סוף ספטמבר" בעקבות מהומות מנהרת הכותל, ובשנת 2003 הוציאה את האלבום החמישי "בגלל האנשים שאני אוהבת", ממנו התפרסם במיוחד השיר "גחליליות". בשנת 2011 יצא האלבום השישי "זה בינך ובין אלוהים", ובשנת 2017 האלבום "הלילה בו ניצחה האהבה".
ב-2022 השיקה תערוכת ציורים בשם "עברתי רק כדי לראות", ובשנה שלאחר מכן הוציאה את אלבום שירי הילדים "שירי חלב".
בעקבות מלחמת חרבות ברזל הוציאה מחדש את "שלא תדעו עוד צער" יחד עם דני בסן, וסיפרה על הטראומה שחזרה אליה מאותם מראות מלחמת יום הכיפורים. כמה ימים לאחר מכן כתבה את "חזרה הביתה" למען החטופים, שיר שיצא עם קליפ ובו תמונותיהם.
כתבה גם את "נר לתצפיתניות", שהולחן על ידי עמירן דביר ושר יחד עם ארקדי דוכין, ואת "עוד נשימה אחת" - שיר תפילה למען השבת החטופים. בנוסף הוציאה את הספר "פתקי מלחמה", המבוסס על שירים ופתקים שכתבה על רגשותיה והמלחמה החל מ-28 באוקטובר 2023.
לאורך הקריירה זכתה בפרס מיוחד מטעם דירקטוריון אקו"ם על תרומה למוזיקה ולתרבות הישראלית. עסקה בנטורופתיה, לימדה רפואה טבעית ופיתחה את שיטת "קול הרוח" - שיטת ריפוי המשלבת עבודה קולית והתפתחות רוחנית שהתפרסמה בעולם.
גם בשנותיה האחרונות המשיכה ליצור ולשתף פעולה עם אמנים מדורות שונים. רק לאחרונה שיתפה פעולה עם המוזיקאי יהל דורון בשיר "בצד השני של הפחד" - מפגש בין שני דורות של יוצרים שהמחיש את החיוניות והאהבה הגדולה שלה למוזיקה עד ימיה האחרונים.
שמיר הותירה אחריה משפחה אוהבת, חברים רבים וקהל עצום של מאזינים. הליכתה היא אבדה גדולה לתרבות הישראלית, אך שיריה ימשיכו להתנגן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו