ההופעה של נועה קירל הציבה סטנדרט חדש בישראל

32 שירים, ארבעה לוקים, עשרות רקדנים, אורחים מפתיעים וכמעט שעתיים של אנרגיה בלתי פוסקת: למרות הכאוס מחוץ למתחם ומחירי האוכל המופרזים, מהרגע שנועה קירל עלתה לבמה היה ברור שמדובר באחת מהפקות הפופ הגדולות והמרשימות שנראו בישראל.

עוד לפני תחילת המופע, הקהל נאלץ להתמודד עם עומסים משמעותיים בכניסות וביציאות, בעיקר מבחינת תנועת כלי הרכב, שזה החיסרון הכי גדול של האמפי בראשון לציון. גם מתחם האוכל לא ממש סיפק את הסחורה, עם מחירים גבוהים במיוחד שלא הצדיקו את התמורה. בזמן שהקהל המתין, המסכים הענקיים הקרינו את הקמפיינים והפרסומות העדכניים בכיכובה של קירל, תזכורת נוספת לכך שהיא נמצאת כמעט בכל מקום בתרבות הפופ המקומית.

המופע נפתח עם "ברידזיליה", כשקירל לבושה בשמלת כלה ומוקפת בעשרות רקדנים ותאפורה מרשימה. כבר מהרגע הראשון היה ברור שהושקע כאן תקציב עצום ותשומת לב לכל פרט. הבמה עוצבה כעולם צבעוני המורכב מקומות והתפאורה הייתה מהמרשימות שנראו בהפקה ישראלית. בתוך כרבע שעה בלבד הספיקה קירל לבצע חמישה שירים ברצף: "ברידזיליה", "אתה אני אולי", "קירל", "Drama" ו"לא להמציא".

הקצב המסחרר קבע את הטון להמשך הערב. לא היו רגעים מתים, בכל כמה דקות הגיע שיר נוסף, לוק חדש או אלמנט בימתי אחר. אחת מנקודות החוזקה הבולטות של קירל היא היכולת שלה לפנות לקהלים מגוונים: ילדות צעירות, בני נוער, הורים ואפילו סבים וסבתות - כולם היו שם וכולם רקדו והכירו את המילים.

לא רק זמרת

מעבר להפקה עצמה, קירל סיפקה גם הופעה אישית מרשימה מאוד. האיפור, השיער והתלבושות היו מוקפדים ומדויקים וגם מבחינה ווקאלית היא נשמעה מצוין לאורך הערב. הסאונד היה חד, נקי ועוצמתי.

המעברים בין השירים, השימוש במסכים, האביזרים, הבמה הנעה והתלבושות המתחלפות יצרו תחושה של מופע בינלאומי לכל דבר. קשה להיזכר בהפקת פופ ישראלית שהצליחה לייצר תחושת גרנדיוזיות דומה. כל מעבר הרגיש מתוכנן ומדויק וכל אלמנט על הבמה שירת את החוויה הכוללת. גם הנגנים החיים, בהם מתופפים וחצוצרנים, הוסיפו שכבה נוספת של עוצמה ואנרגיה למופע.

אי אפשר לדבר על המופע בלי להזכיר את הרקדנים. במרבית הנאמברים הופיעו לפחות עשר רקדניות לצד קירל, ששרה בלייב תוך ביצוע כוריאוגרפיות מורכבות. היא רצה, קופצת, רוקדת ללא הפסקה, מופיעה על טרמפולינה, משלבת כדור יוגה, ובשלב מסוים אף פותחת את "פנתרה" כשעל הבמה מוצבים מכשירי פילאטיס.

לאחר השיר התשיעי הגיע חילוף הלוק הראשון, ובהמשך הערב הגיעו עוד מספר החלפות בגדים, כאשר אחד הלוקים הבולטים שילב אלמנטים בהשראת טקס חינה.

אחד הדברים היפים במופע היה היחס לרקדנים עצמם. לאחר שקיימה תחרות מיוחדת לבחירת המשתתפים במופע, ניכר היה שקירל מעניקה להם מקום של כבוד. כמעט כל רקדן זכה לרגעי סולו, לחשיפה אישית ולנוכחות משמעותית על מסכי הענק.

האורחים: מי הפתיע ומי פחות

בגזרת האורחים נרשמה הופעה של אמיליה אטיאס. מצד אחד, הבחירה בה מובנת לחלוטין. עבור קירל ועבור רבים מבני דורה, אטיאס היא אחת מגיבורות הילדות הגדולות של עידן הטלנובלות. מצד שני, נראה שהחיבור של הקהל הישראלי לרגע הזה היה מוגבל יחסית, והתגובות היו פושרות.

לעומת זאת, כשעדן בן זקן עלתה לבמה, האווירה השתנתה לחלוטין. השתיים ביצעו יחד לראשונה מול קהל את שירן המשותף ובן זקן אף נשארה לשיר נוסף בזמן שקירל החליפה תלבושת. הקהל היה נלהב משמעותית והתחושה הייתה שמדובר באחד מרגעי השיא של הערב.

הרגע שבו המופע עצר כדי לרגש

אחד הרגעים המרגשים ביותר הגיע כאשר קירל הודתה לחיילי צה"ל והקדישה מחווה לתושבי הצפון בביצוע ל"יש בי אהבה". במהלך השיר היא ירדה מהבמה, התקרבה לקהל ושרה יחד איתו. אחרי מופע עמוס אנרגיה, זה היה רגע קטן של אינטימיות שהצליח לגעת בקהל.

בין רגעי השיא של הערב אפשר למנות את "יהלומים", ששולב עם "7 Rings" של אריאנה גרנדה, את "יוניקורן", שזכה לשירת הקהל החזקה ביותר לאורך המופע, את האיחוד הנוסטלגי עם כוכבי "כפולה" ואת רצף הלהיטים שהקפיץ את כולם לקראת הסיום.

הדבר המרשים ביותר היה האנרגיה הבלתי נגמרת של קירל. במשך כמעט שעתיים היא החזיקה את הקהל ולא הורידה הילוך אפילו לרגע. גם לקראת הסיום היא המשיכה לשיר, לרקוד ולהפעיל את הקהל כאילו רק עלתה לבמה.

בשעה 23:10 היא סיימה את הערב, אחרי 32 שירים, ארבעה לוקים, אינספור החלפות תלבושת, עשרות רקדנים, אורחים מיוחדים ושלל אפקטים בימתיים. ולגמרי מדובר באחד ממופעי הפופ המרשימים שנראו כאן בשנים האחרונות, כזה שממחיש בדיוק למה קירל ממשיכה לעמוד בראש תעשיית הבידור המקומית.