"אחרי שחטפו את שירי רציתי להתקשר אליה כדי לוודא שזה לא נכון"

באוקטובר 2023 עמד להיפתח בעוטף עזה פסטיבל "פסטימאמא", פסיטבל מוזיקה נשי, שתוכנן בין המטבח לחדר הילדים של דלית רם אהרון וחברתה שירי ביבס ז"ל בקיבוץ ניר עוז, נשים שרצו קצת יותר בחיים שלהן. הפסטיבל יתקיים ב־12-11 ביוני במצפה גבולות, ויכלול הרצאה של ליהיא לפיד והופעות של איה כורם, דנה ברגר, דין דין אביב ועלמה זהר, לצד שלל סדנאות.

ביוני 2023 דלית רם אהרון יצאה לדרך עם פיילוט צנוע לפסטיבל "פסטימאמא" בעוטף, שנועד לכלול בעיקר מוזיקה וסדנאות. חברת ילדותה שירי ביבס ז"ל לא הצליחה להגיע כי בדיוק הייתה אחרי לידת כפיר. אחרי הפיילוט המוצלח הן חלמו יחד על הגרסה המלאה, שהיתה אמורה להתקיים ב־17 באוקטובר של אותה שנה.

"לשירי היה ממש חשוב שהפסטיבל יצליח. הפוסט האחרון שלה היה שיתוף של ה'פסטימאמא'. היא היתה אמורה לבוא לעזור לי שם", מתגעגעת דלית.

דלית רם אהרון נולדה בניר עוז, והוריה הם ממייסדי הקיבוץ. אחרי הצבא היא נדדה 14 שנה וחזרה אליו עם בעלה להקים בו את ביתה, ושם נפגשה שוב עם שירי, שאותה הכירה כתינוקת. "ביני לבין שירי יש פער של 12 שנה, אפילו עשיתי עליה בייביסיטר. אבל כשחזרתי לקיבוץ, אחרי לידה שקטה שעברתי, שירי היתה שם, אישה צעירה, ומייד התחברתי לחיוך המיוחד שלה. החברות שלנו נבנתה לאט־לאט. השתלמויות מקצועיות בחינוך, הרבה נסיעות משותפות.

"ההיריון שלה עם אריאל היה במקביל להיריון עם הבת הצעירה שלי, והחלטנו שהם יהיו שידוך", היא מחייכת. "היינו צמודות זו לזו עם המון שיחות נפש, פער הגילים נעלם. היא היתה שפן הניסיונות שלי בעסק".

ומה קרה לך ב־ֽ7 באוקטובר?

"היינו אמורים לחגוג באותו יום את יום ההולדת לבן שלי. התעוררתי בשש כדי לארגן דברים למסיבה, ובשש וחצי היה צבע אדום וכולנו נכנסנו לממ"ד. התחילו להגיד לנו בהודעות של הקיבוץ שיש מחבלים. בעלי החזיק את הדלת בידיים, והבן שלי מהר מאוד הבין שלא תהיה לו מסיבת יום הולדת. הוא אמר לי 'אמא, אני לא רוצה למות ביום ההולדת שלי'. והבת שלי היתה בת 4.

"כשהגיעו המחבלים היא לא לגמרי הבינה את הסיטואציה, כי ניסינו להיות בשקט מוחלט והיא התחילה קצת לצעוק. שמתי יד על הפה שלה, והיא היתה כל כך בהלם, שהיא פשוט הסתכלה עלי בעיניים נעלבות, הלכה למיטה שהיתה בממ"ד ונרדמה כל זמן שהמחבלים היו אצלנו בבית, והבנים שלי היו מחובקים איתי על הרצפה.

"אלה היו המון שעות בלי אוכל ובלי כלום, רק כמה נשנושים מחטיפי יום ההולדת שהצלחנו להכניס בדקות הראשונות של המתקפה. היינו 12 שעות בממ"ד. למזלנו, אצלנו היו הבוזזים והם הרסו את הבית, אבל לא שרפו אותנו כמו את בתי השכנים".

מתי ידעת מה קרה לשירי?

"היתה הודעה בקבוצת החברות עם תמונה של שירי שנחטפה, ובעצם רק שם גיליתי שיש בכלל חטיפות. הייתי בהלם. רציתי להתקשר אליה ולהגיד לה 'שירי, אמרו שחטפו אותך'. זה היה אבסורד ולא נתפס, רציתי לוודא שזה לא נכון".

"לא רק לאימהות"

לאחר 7 באוקטובר ניסתה דלית להקים את הפסטיבל "לאורה של שירי", היא מדגישה, "עם ההמלצות של שירי להופעות ולסדנאות ותוכן נוסף שהיא בנתה איתי". הפסטיבל נדחה כמה פעמים בשל המצב הביטחוני, וכאמור הוא יתקיים במצפה גבולות ב־12-11 ביוני.

מה הרעיון מאחורי הפסטיבל?

"זה בעצם פסטיבל לנשים. זה אמנם מאמא, אבל זה לא רק לאימהות. זה לנשים ולאימהות, והמטרה שלו היא לחבר בין נשים שסוחבות לא מעט - במיוחד בשנים האחרונות - וגם להוציא לאור יצירות של נשים מכל רחבי הארץ. שילוב של מוזיקה, הופעות חיות והמון סדנאות".

איך הפסטיבל נולד במקור?

"חוויתי אובדנים קשים, לידה שקטה, אחי נפטר מסרטן, ואז גילו שגם אמא שלי חולה. החלטתי לצאת לדרך כעצמאית. אחרי שנים רבות בחינוך יצאתי ללימודי NLP וסטיילינג טיפולי. בתור תושבת ניר עוז ראיתי שקשה לי לחשוף את מה שאני עושה ולבחור בחיים.

"החברות עם שירי מאוד השפיעה עלי. היא היתה אחרי הלידה של כפיר, והיא מאוד־מאוד חיפשה את האישה שבתוך האמא. באחד הימים היא שלחה לי הודעה שהיא שלחה לירדן שבה היא שאלה אותו, 'איפה שירי בתוך האימהות'. החיפוש הזה של שירי ושלי, היה איפה אנחנו בתוך האימהות שלנו".

אני סקרנית, מה זה סטיילינג טיפולי?

"סטיילינג, הנראות שלנו, שמאוד מותאם לפנימיות. זה לא ללבוש מותגים, אלא ללבוש את מי שאת. זה נשמע שטחי, אבל אחרי 7 באוקטובר הבנתי כמה זה עמוק".