"זה היה רצח": דו"ח חדש על מותו של קורט קוביין

למעלה משלושה עשורים לאחר שסיבת מותו של קורט קוביין נקבעה כהתאבדות, צוות חוקרים פרטיים מפרסם דו"ח חדש ומטלטל הקובע: "זה היה רצח".

הממצאים, שנחשפו לאחרונה בדיווחים בארה"ב ובבריטניה, מציגים עדויות המטילות ספק כבד בגרסה הרשמית של משטרת סיאטל מ-1994.

במרכז הדו"ח עומדת הטענה כי קוביין, שהיה בן 27 במותו, לא יכול היה פיזית לירות בעצמו. לפי הנתונים, בגופו של סולן נירוונה נמצאה כמות הרואין עצומה שהייתה אמורה להכניס אותו לתרדמת מיידית. "המספרים מראים שאדם במצב כזה פשוט לא מסוגל להרים רובה ציד, לכוון אותו וללחוץ על ההדק", הסבירה מישל ווילקינס, חוקרת עצמאית שלקחה חלק בבדיקה. "הוא היה במצב של שיתוק פיזי מוחלט".

החוקרים מצביעים כי הזירה בביתו באגם וושינגטון נראתה "נקייה מדי" עבור אירוע כזה. ערכת הסמים של קוביין נמצאה מסודרת בקפידה במרחק כמה מטרים ממנו, כשהמחטים סגורות והציוד מונח במקומו. "אנחנו אמורים להאמין שהוא החזיר הכל למקום בצורה מסודרת בזמן שהוא גוסס?", תהתה ווילקינס. "התאבדויות הן לרוב מחזה מבולגן. כאן זה נראה כאילו מישהו ביים סרט ורצה שתהיו בטוחים לחלוטין שזו התאבדות".

גם הראיות הפיזיות מעוררות שאלות קשות. על פי הדו"ח, ידו של קוביין הייתה נקייה לחלוטין מדם - מצב שאינו אפשרי בירי מטווח קרוב. בנוסף, נמצא כי תרמיל הרובה הונח במקום שאינו תואם את כיוון הפליטה הטבעי של הנשק.

החוקרים מעריכים כי קוביין הותקף על ידי אדם אחד או יותר. לפי הדו"ח, התוקפים שיתקו אותו באמצעות מנת יתר ולאחר מכן ביימו את הירי ואת מכתב ההתאבדות המפורסם שנמצא לצידו.

אחת הנקודות המעוררות תהייה בדו"ח נוגעת לתנוחת הגופה: ידו השמאלית של קוביין נמצאה כרוכה בחוזקה סביב קנה הרובה, אולם תרמיל הכדור נמצא דווקא על ערימת בגדים בצד המנוגד לכיוון שאליו אמור היה להיפלט. "מדובר בתרחיש בלתי נתפס", הסבירה ווילקינס. "לפי הממצאים הוא גוסס ממנת יתר, כלומר נמצא במצב של תרדמת, ואנחנו אמורים להאמין שדווקא אז הוא מצליח להחזיק את הנשק, להכניס אותו לפיו ולהגיע להדק? זה פשוט מטורף".

עד כה, משטרת סיאטל לא הודיעה על פתיחת התיק מחדש, אך עבור החוקרים הממצאים החדשים אינם מותירים מקום לספק. "יש דברים בבדיקות שלאחר המוות שאומרים לנו 'רגע, האדם הזה לא מת מירי'", סיכמה ווילקינס. היא התייחסה לנזקים פנימיים המעידים על חנק ומחסור בחמצן לפני הפגיעה מהנשק.

כשהלחץ הציבורי גובר, נראה כי השאלה "מה באמת קרה בבית באגם וושינגטון" עומדת בפני מבחן משפטי והיסטורי חדש.