גם בימים שאינפלציית המילים שוחקת את הערך, אפשר לאמר ללא שום הגזמה כי מתי כספי היה תופעה חד פעמית, עילוי מוזיקלי שהרחיב והעשיר את עולם המוזיקה הישראלי בצורה שאין דומה או מקבילה לה.
זה התחיל בקצה המפה, קיבוץ חניתה על גבול הלבנון. כמו רבים מילדי העשור הראשון של המדינה, כספי חלה בפוליו, והמוזיקה היתה לו חופש התנועה. מגיל 5 הילד המופנם החל לדבר דרך חלילית, מנדולינה ומפוחית.
כשהבינו בקיבוץ שהילד רציני נקנה פסנתר והילד נשלח ללמוד בקונסרבטוריון של נהריה. אביו הקפיד שהילד יעריך את המוזיקה. "כל יום הייתי יושב להתאמן בפסנתר, והוא היה יושב לידי ולא מדבר. רק מביט, בעוד שאני חלמתי להיות עם חבריי ששיחקו כדורעף", סיפר כספי. רגע האאוריקה הגיע כשהמורה לפסנתר ביקש ממנו לעבד שיר.
עולם היצירה נפתח בפני הנער שידע להתנהל עם חוקי הצלילים הרבה יותר טוב מהלכות האנשים. בגיל 17 הופיע בתכנית הריאליטי-זמר של התקופה - תשואות ראשונות, עם שיר בשם "ליצן כיפורים" - כותרת מדויקת לאישיות חצויה בין הומור וחיבוטי נפש. כמו רבים מהאמנים בני דורו, ב-1968 כספי הגיע ללהקה צבאית של פיקוד דרום. בלהקה החל לנצנץ רוחב כשרונו המוזיקלי.
כבר כחייל שודרג כספי להלחין ולעבד שירים ללהקה הצבאית. לאחר השחרור הקים עם שני חבריו ללהקה - גדי אורון ויעקב נוי, את "שלישית לא אכפת להם". על עטיפת אלבום היחיד מ-1971, הצטלמו השלושה בעירום נעורים מתריס. מוזיקלית האלבום היה שילוב בין צליל להקות הקצב למיזוגים מוזיקליים והלחנת שירי משוררים. לאחר שעזב את הלהקה, כל כוכבי עולם הזמר עמדו בתור כדי לרתום את כשרונו של כספי להלחין, לעבד ולנגן.
ששי קשת, חווה אלברשטיין, שולה חן, הדודאים, עופרה פוקס, תיקי דיין, רומן שרון, יזהר כהן, הפקה ללהקות צבאיות אחרות, מופעי מחווה לנעמי שמר, ומופע משירי אהוד מנור. מהר מאוד הפך מנור להיות תאום הנפש ואיש המילים של כספי. השילוב בין השניים יצר כמה משיאי הזמר העברי.
שנות העשיה הקדחתנית, אפשרו לכספי להתמקצע בהפקה וביצירת מוזיקה באולפן ההקלטות. המפגש בינו לבין שלמה גרוניך הוליד את "מאחורי הצלילים". המפגש בין הווירטואוזיות הפרועה של גרוניך לבין הדיוק המלוטש של כספי מתחו את גבולות עולם הפופ הישראלי.
עדיין, איש לא היה מוכן למפץ הגדול של אלבום הבכורה מ-1974. האלבום שנשא את שמו היה אלבום סולו מרהיב של כלל כשרונותיו - זמר, מלחין, מעבד ומנגן בכל הכלים לבדו. הרדיו התאהב - "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה", "ואותך", "איך זה שכוכב", "כלבלב הו בידי בם".
הצליל שכספי יצר היה שילוב בין הרמוניה מהעולם הקלאסי, וצליל ששאב מהרוק המתקדם הבריטי, והפולק רוק האמריקאי. ממרחק הזמן אפשר היה לשמוע שבצללים התחבאה גם קדרות מזרח אירופאית.
מכאן החל כספי לנהל קריירה כפולה כאמן יוצר ומפיק בזכות עצמו ותחת שמו, במקביל להיות מעבד ומלחין עבור כל המי ומי של עולם הזמר הישראלי וגם לא מעט יוצרים וזמרי "מי?".
מאמצע שנות השבעים ועד שנות התשעים, כספי היה מכונת להיטים של איש אחד שפעל ללא הפסקה. "כמו צמח בר", ימי בנימינה, אושיק לוי - ז"ה מכבר", יהודית רביץ - "מישהו", שוקולד מנטה מסטיק, יוסי בנאי. כספי לא נח לרגע על זרי הדפנה. במקביל התאהב כספי במוזיקה הדרום אמריקאית, ובמיוחד בברזיל.
הדבר העשיר את השפה המוזיקלית והוביל ליצירת האלבום "ארץ טרופית יפה" שחיבר את ישראל של שלהי שנות השבעים לשמחת הקרנבל ולעצבות המתוקה של ה"סואדד" הברזילאי.
וזה לא נעצר שם - פסטיבל שירי ילדים, מוזיקת רגאיי, אלבום שירים בלקנים, שירי קאנטרי בעברית, שירים דרום אמריקאים, נתנאלה, סשה ארגוב, גלי עטרי, אריק סיני, דני רובס, ארז הלוי, יהורם גאון, בועז שרעבי, להקת שפתיים, מאיר בנאי - רשימה כמעט אינסופית.
כספי פיזר את מגע הכסף שלו על פני כל כך הרבה פרויקטים שהראש מסתחרר הן מהכמות והן מהאיכות. במקביל, חייו האישיים היו רצף סערות גאות ושפל.
האגדות מספרות שכדי לא לחזור הביתה, כספי ישב במשך ימים ולילות באולפני הקלטות והקליט בעילום שם עבור כל אמן מזדמן, משירי חבורות זמר ועד מוזיקה מזרחית. לקראת שנות התשעים הפער בין עולמות חייו, התרחב עד שכספי נשמט אל התהום שבינם. צונח במעבר חד ממצעד הפזמונים אל מדור הרכילות והסקופים.
כשהגיעו מים עד נפש סוערת, כספי גלה לארה"ב. הנוף המוזיקלי השתנה ונער הזהב נראה כשריד מעידן אחר. בגלות כספי לא בחל בשום עבודה - לימד מוזיקה, אך המשיך לעבוד מרחוק עם שותפי הנפש - אהוד מנור, וריקי גל. כמפיק, כספי עיצב את הקריירה של אמנים רבים, אך אלבומי הסולו של ריקי גל היו אלכימיה בין השניים. מופע מרהיב של זיקית מוזיקלית. כספי יצר לגל סאונד פאנקי מתוחכם ("מערבה מכאן"), רוק מלוכלך - "נערת הרוק", אופרות פופ קצרות תיאטרליות ומלאות דרמות גדולות מהחיים.
למרות שכספי חזר מן הכפור בשנת 1997, עם הופעה חגיגית בפסטיבל ערד, משהו בדימוי הציבורי שלו השתנה. מותו של אהוד מנור, גרם לכספי לאבד את הקול שהשניים יצרו יחדיו. שיריו הישנים עדיין כיכבו, אך למרות שכספי המשיך ליצור ולהופיע בצורה קבועה, הוא הפך למופע נוסטלגיה.
כספי שימש כשופט בכוכב נולד, שיתף פעולה עם שלום חנוך, אביב גפן, ואמיר דדון, הסתקרן ממוזיקה אפריקאית והוסיף גם אותה לשלל השפות המוזיקליות שלו. אך מגע הכסף עומעם - הרדיו כמעט והתעלם כליל. חלקים בעולם התקשורת הישראלי ביקשו לחטט בחייו ואמונותיו יותר מאשר בשיריו.
כספי הלך והתרחק, נמוג אל הצללים, נוכח-נפקד. עד שבתחילת שנות הקורונה התפרסם שוב בזכות כל הדברים הלא רלוונטים. ועזב את הארץ כדי לחיות בטורינו. במקביל, דור חדש של יוצרים כמו אלון עדר, יוגב גלוסמן, טליה אליאב ומאיה בזלדיצמן, שבו אל צלילי שנות השבעים של כספי, כמו אל מתווה לצליל "ישראלינה" עתיק ומתחדש.
אולם שום דבר לא ניבא את הר הגעש שהתפרץ ברגע בו נודע דבר מחלתו של כספי. כל רעשי הרקע נמוגו תחת אבק הזמן, ומפעל חייו של כספי עמד כמונוליט מרכזי בלב עולם המוזיקה הישראלי. בשנות חייו האחרונות חווה כספי התפרצות אהבה, תמיכה והערכה יוצאת דופן ומרגשת לו וליצירתו בכל קנה מידה. את אלבום הבכורה חתם כספי עם שיר צוחק - נוגה: "אני יודע שאני אמות בקיץ". כספי טעה. הוא נפטר מוקף אהבה, בסוף החורף, מותיר עולם יצירה עצום ושופע כאביב הנצחי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו