מאור כהן חושף: "הסטירה הכי כואבת? כשלא מתייחסים בכלל"

הקול עליו: "אתה תגיד". זהו שמו של המיני־אלבום החדש של הזמר והשחקן מאור כהן שיוצא היום, ובו שבעה שירים הנעים בין מקצבים וסגנונות שונים, מבלוז ושנסונים צרפתיים וישראליים ועד מקצבים אפריקניים. הוא כתב את המילים לכל השירים באלבום, הלחין את רובם, הפיק אותו מוזיקלית ואף ביים את כל הקליפים שיצאו לשירים מתוכו.

בעידן שבו דור שלם סובל מהפרעת קשב קולקטיבית והסבלנות של הצעירים נמדדת לפי אורכו של סטורי באינסטגרם - כהן, שמתכתב עם המציאות הדיגיטלית באלבום, מספר בראיון ל"ישראל היום" על הבחירה להוציאו, על סדרת ההופעות החדשה שלו ועל הלהיט התורן בטלוויזיה שהוא משחק בו. "זה רק 25 דקות", הוא צוחק, "זה מותאם לזמננו, והאמת היא שהאלבום הזה התחיל ברצון לעשות אלבום בשבילי.

"אולי זה דבר דבילי להגיד, כי כל אלבום שאני עושה - אני עושה בשבילי, אבל הפעם אמרתי לעצמי 'עזוב, תעשה משהו בלי לחשוב שהוא ייצא בכלל'. חשבתי לעשות קסטה או ויניל או אפילו לא להוציא את זה, כי זה משהו אחר".

תסביר.

"זה התחיל כששמעתי פרויקט בשם SAULT, מין ג'אמים פתוחים, חצי טראקים עם שירה, שהעיף לי את הראש, והחלטתי לעשות משהו קצת יותר משוחרר משיר עם בית ופזמון. שירים שהם יותר מסע, עוברים וחוזרים, שאתה לא יודע בדיוק מה עומד להגיע. הכל גרובי ונוסע. יש שלושה כאלה, השאר יחסית רגילים, אחד אינסטרומנטלי. גם בהפקה די שחררתי לנגנים שיקליטו מה שנראה להם, קצת בגישה של ג'אזיסטים.

"ככל שאני אדם שבא מאוד משירי פופ של בית ופזמון, שאני מאוד אוהב - היה לי צורך להשתחרר. כשהשמעתי את זה למנהלת שלי, היא אמרה שזה אלבום מעולה ולמה לא להוציא אותו כמו שצריך, אז אמרתי לה בסדר. לא ידעתי איך זה יתקבל בחוץ, אם זה לא יהיה קצת מוזר מדי, אבל אולי מוזר זה לפעמים טוב".

עד כמה האופן שבו זה יתקבל מעסיק אותך? ביקורות ותגובות משפיעות עליך?

"חשוב לי מה שאנשים חושבים, אני עושה מוזיקה בשביל האנשים, גם אם זה לפעמים לא להרבה", הוא צוחק, "אני יצור חברתי וזה מאוד משפיע, ואם הביקורת לא טובה, אז אני יכול לקחת ללב, ולפעמים גם ללמוד מזה, לשאול שאלות. לכן צריך לבוא חזק בכל פעם שמוציאים שיר. גם אם נראה לי שהוא הכי יכול להתחבב על כל אחד, תמיד יש בזה איזו חשיפה ואתה מוכן לסטירה חזרה.

"אבל הסטירה הכי כואבת זה כשלא מתייחסים בכלל. בהחלט חשוב לי מה אומרים, ואם אומרים משהו טוב  - זה עושה לי את היום".

בימים אלו הוא גם נמצא בעיצומה של סדרת הופעות חדשה בשם "רוק בצהריים", שבמסגרתה הוא מארח אמנים שהוא אוהב בצהרי שישי בזאפה הרצליה. אחרי אמדורסקי, פורטיס ומוניקה סקס, הוא מתכונן לקבל אל הבמה את דני סנדרסון (20.3).

"ברוב ההופעות אני עם אקוסטית לבד או עם שני נגנים, וחיפשתי גם מופע להקה מלא עם נשפנים, כזה שנותן לשירים את כל הכבוד ומרים להם הכי הרבה. ושיהיה בעמידה כדי שהקהל ירקוד, כי מוזיקה היא קודם כל בשביל ריקוד. בחרתי למופע הזה את הדברים שהם הכי אאוט לאוד, גרוביים, וכדי שזה לא ישעמם ויחזור על עצמו, יש לי אורחים ששרים את השירים המדהימים שלהם. זה היה מדהים עד עכשיו וזה באמת חלום. אין דבר שעושה לי יותר טוב מלשמוע מוזיקה בכזה אושר".

כוכב על המסך

כמו כן, כהן ישתתף ב־10.2 במופע הפתיחה של פסטיבל "המגבר 5", בערב מיוחד לציון 35 שנה בלי יוסי אלפנט, הגיטריסט, המפיק והיוצר שהלך לעולמו בגיל 32 בלבד והותיר חותם נצחי על המוזיקה הישראלית.

"הדברים שיוסי ניגן והשירים שלו היו מדהימים", הוא חורץ, "הוא היה הבנאדם הכי קול, הוא המציא את הגיטריסט הקול הישראלי - גם בנגינה שלו, שהיתה לא מתאמצת, חכמה ולא משוויצה, וגם בקול שלו".

עם כל הכבוד למוזיקה, אי אפשר שלא להתייחס ללהיט התורן, הסדרה "האחיין שלי בנץ", שהפכה לתופעה וחשפה אותך לקהל חדש של צעירים.

"זה נכון, התמזל מזלי ופנו אלי. לדעתי אני השחקן הראשון שפנו אליו, כי הכותב של הסדרה עבד ב'גב האומה' וכתבנו יחד, והוא אמר לי שהוא כותב סדרה ויש שם תפקיד של שטן בשבילי. אמרתי לו שאני אעשה מה שהוא רוצה בכיף, ובאמת התמזל מזלי וזו סדרה מצחיקה שכיף לצלם ולקבל תגובות מילדים. זה כיף לא נורמלי להיות חלק מהסדרה הזאת, ואני מקווה שיהיו לה עוד הרבה עונות".