מחקר: התהילה מקצרת את חייהם של הכוכבים

מחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Epidemiology and Community Health בחן 648 זמרים שהיו פעילים בין השנים 1950 ל-1990 ומצא שהתהילה קיצרה את חייהם.

החוקרים שידכו כל זמר מפורסם מבין 2,000 האמנים הטובים בכל הזמנים עם זמר פחות מפורסם התואם לו מבחינת מין, לאום, מוצא אתני וז'אנר.

נמצא כי זמרים מפורסמים חיו עד גיל 75 בממוצע, בעוד עמיתיהם הגיעו לגיל 79. החוקרים השוו את התמותה העודפת לסיכון הנוסף שנובע מעישון סיגריות מזדמן, המגדיל את שיעורי התמותה בכשליש.

מאגר הנתונים הראה שגיל הלידה הממוצע היה 1949 (טווח 1910–1975); 61% מהנבדקים היו מצפון אמריקה, והשאר מאירופה או מבריטניה. 77% היו לבנים, 19% שחורים ו-4% ממוצאים אחרים. גברים היוו 83.5% מהקבוצה.

זאבים מזמרים בודדים

אמני סולו היו בסיכון הגבוה ביותר. הסיכון שלהם למות היה גבוה ב-26% מזה של זמרים סולנים בלהקות, פער שהחוקרים קישרו להיעדר חברי להקה שיכולים לספק תמיכה רגשית או מעשית. "חברות בלהקה יכולה לספק תמיכה רגשית ומעשית, בעוד שאמני סולו עלולים להתמודד עם יותר בידוד ומתח", כתבו החוקרים.

"נראה שהפרסום מזיק כל כך, שאפילו היתרונות של מעמד סוציו-אקונומי גבוה אינם מספיקים כדי לפצות על הסיכונים", כתבו החוקרים.

מגמה עקבית לאורך השנים

מחקרים קודמים הצביעו על אותה המגמה. ניתוח שפורסם ב-British Medical Journal ב-2011 הראה שכוכבירוקהיו בסיכון גבוה יותר בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, ומחקרים מאוחרים יותר הצביעו על כך שאמנים שפרצו בין הגילאים 22 ל-25 היו בסיכון גבוה פי שניים עד שלושה למות בגיל צעיר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

המחקר החדש הצביע על כך שהסיכון לא נעלם עם הגיל, למרות הבולטות של מוות בגיל צעיר. איימי ווינהאוס, ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון,קורט קובייןובריאן ג'ונס מתו בגיל 27. מקרים עדכניים יותר כוללים אמנים כמו מק מילר שמת בן 26, DJ Avicii שמת בגיל 28, וליאם פיין, שהיה חבר בוואן דיירקשן, שמת בגיל 31.

בסקירה הכללית של קבוצת האמנים המלאה נמצא שהתמותה המוגברת נמשכה זמן רב לאחר ההצלחה המוקדמת. דוגמאות מהעולם האמיתי כוללות את ג'ון לנון, שנרצח בגיל 40; ג'ורג' האריסון, שמת מסרטן בגיל 58; ודיוויד בואי, שנפטר בגיל 69.

ביקורת על המחקר

המחברים הודו במגבלות המחקר: המחקר היה תצפיתי, לא כלל כוכבי קולנוע, ספורטאים, מוזיקאים קלאסיים ואמנים שהתפרסמו לאחר 1990. אף על פי כן, הם טענו כי התהילה פועלת כגורם לחץ כרוני.