כשצפיתי בפרק האודישנים של "הכוכב הבא לאירוויזיון" בו התמודדה להקת הרוק "פורטרט" עם הלהיט הגדול שלה "הכל מבינה", זה שוב חידד לי, ואני מאמין שגם לרבים אחרים, כמה צמא יש בדור הנוכחי של חובבי המוזיקה הישראלית לז'אנר הרוקנרול.
כמי שנולד בשנות ה-80 וגדל על המוזיקה של שנות ה-90, כשהרוק היה דבר מרכזי בתרבות הישראלית עם אמנים כמו אביב גפן, דנה ברגר, ברי סחרוף, רמי פורטיס, אהוד בנאי, קורין אלאל ועוד, ולהקות כמו היהודים, משינה, כנסיית השכל, מוניקה סקס, רוקפור, איפה הילד ועוד רבות וטובות, ואף גדלתי על להקות שקדמו להן כמו כוורת, בנזין ותיסלם - הז'אנר הזה מעורר געגועים רבים.
באדיבות קשת 12
נכון שפורטרט הם לא אותה להקת רוק, אבל עצם בחירתה של ההפקה, וגם של הלהקה להשתתף בתכנית המובילה לאירוויזיון באוסטריה, מהווה אמירה מעניינת שצריך לשים עליה עין.
כולנו גדלנו בדור של הפסטיבלים הגדולים - צמח, ערד, רוק עצמאות וכפר המוזיקה בניצנים – ולא תמיד הבנו את העוצמה שהרוקנרול הביא לתרבות הישראלית. לא סתם מפיקי "הכוכב הבא של ישראל לאירוויזיון" בחרו להבליט את זה.
הפריחה המחודשת של להקות כמו מוניקה סקס בקרב בני נוער, מראה על התאוששות מסוימת שהז'אנר חווה אחרי שנים לא פשוטות. על עורכי המוזיקה חשוב לשים לב לזה. נכון שהפופ והמוזיקה הים-תיכונית עדיין פופולריים, אבל יש אוכלוסיות נוספות שצורכות מוזיקה אחרת. רבים חושבים שמוזיקה חייבת להיות עכשווית ומה שלא - פסול. אבל אנחנו חייבים לגוון ולחבר את כל העולמות בצורה הטובה ביותר.
יש לנו בישראל משהו שאין במדינות אחרות: קיבוץ גלויות, שבזכותו אנחנו זוכים לטעום מכל הסגנונות בעולם. אסור לנו לזנוח את הז'אנרים האחרים. יש לנו אמנים מוכשרים וטובים שיש להם פוטנציאל גדול, וגם קהל שצורך אותם.
האם פורטרט תייצג אותנו באירוויזיון? ימים יגידו. אבל גם אם לא, מה שהיא עושה עכשיו ב"כוכב הבא", ורבות כמותה עושות בפורמטים שונים, מזכיר לנו כמה שמח היה לפני 30 שנה והלוואי שהרוק יחזור, חי ובועט.
הכותב הוא יועץ תקשורת וחובב תרבות
