"מת מאהבה" - כך נקרא הסינגל הראשון מאלבומו החדש של נעם רותם "אופק רחוק", שייצא בחורף הקרוב.
האלבום, שנכתב, הולחן והופק בשיתוף המוזיקאי דניאל ליבר, מציג סאונד עמוק, שבור, נוגה ופיוטי מתמיד בשפתו המוזיקלית הברורה של רותם. ב־6 בנובמבר יחגוג רותם את האלבום בהופעת טרום־בכורה במוזיאון תל אביב לאמנות במסגרת פסטיבל תל אביב, בניהולו של שלומי שבן.
"את האלבום התחלתי לכתוב קצת אחרי שיצא האלבום הקודם, לפני ארבע-חמש שנים", מספר רותם, "אבל היה לי חזון שלא לגמרי ידעתי איך להגשים אותו, ודי נתקעתי עם זה - עד שפגשתי את מי שעשה איתי את האלבום, דניאל ליבר. נוצר בינינו חיבור, והוא הצליח להבין מה אני רוצה ולהביא מהצד שלו. רוב האלבום נכתב בשנתיים האלה, ולכן אין בו טעם או צליל או מילה או אות שלא קשורים למלחמה, ובעיקר לנושא החטופים ולכל הצרות והטרגדיות האנושיות שנמצאות סביבנו כל הזמן. ועם זאת, האלבום מאוד־מאוד רומנטי".
איך רומנטיקה מתיישבת עם השנתיים האחרונות?
"לאו דווקא במובן של אהבה רומנטית בלבד, אלא רומנטי במובן של המאה ה־19, של הכמיהה לטוב יותר, לנשגב יותר, לרוך, לתמימות. למרות שבסיפור שהאלבום מספר הרומנטיקה לא מנצחת, האהבה עדיין לא מנצחת".
אתה הורס פה את כל הפנטזיות שלנו. למה?
"כי זה מבוסס על סיפור אמיתי, ואני לא ארחיב. אני כותב על האלבומים שלי כמו על ספרים או סרטים. יש שירים שהם בעצמם סצנות יותר גדולות ובלתי נשכחות, אבל הרעיון הוא בתוך המכלול, ובגלל זה אני עדיין עושה אלבומים. ככה אני רואה את האמנות שלי, בתור איזו אסופה של שירים שאם רוצים להבין את הכוונה - צריך לשמוע אותם כמכלול. הסוף הוא עצוב, אבל הוא גם שמח, כי אולי במקרה הזה האהבה לא ניצחה - אבל זה שיש אהבה זה כבר ניצחון".
כאמן, בוודאי גם אתה הרגשת את התפקיד החדש שהאמנות, בעיקר המוזיקה, קיבלה בשנתיים האחרונות.
"אני חושב שאצל הרבה אנשים, וגם אצלי, בהתחלה, כשכל האירועים ההיסטוריים קרו, הדבר הראשון שהתמודדנו איתו היה איזשהו משבר זהות. אתה חושב: מה אני עושה פה בעצם? מה זה קשור? למה זה נועד? למי זה נועד? ועם הזמן אתה עושה, כי זה מה שאתה יודע לעשות, ולאט־לאט אתה שוב מוצא את הערך של זה בשבילך ובשביל הקהילה שמסביב.
"זו תקופה דרמטית שבה כל דבר הוא סמלי, ומכיוון שאמנות, ובמיוחד שירים, זה דבר שמשתמש בסמלים ומטאפורות, הדברים הפכו חזקים ומשמעותיים יותר. באלבום אין מילה מפורשת בנושא המלחמה וכל מה שעברנו, אבל זה נוכח שם בכל מילה, בכל תו ובכל צליל, ברמה הרגשית. ברמה שכולנו מרגישים געגוע, כמיהה, משבר, כל הדבר האלה".
למרות הכל, אתה אופטימי?
"אני תמיד אופטימי, ולו רק כי האפשרות השנייה הרבה פחות טובה. אני מאמין במקום הזה, תמיד האמנתי בו, ויותר ויותר בתקופות משבר. הרגשתי הרבה יותר שייך לפה מאי־פעם, יותר נטוע פה. הכל זה עניין של על מה אתה בוחר להביט. אני מביט על הטוב, ויש פה הרבה טוב, הרוב טוב. או כמו ששר עמיר לב - רוב האנשים טובים".
נחזור לאלבום - מה עומד מאחורי הבחירה להוציא את "מת מאהבה" כסינגל הראשון ממנו?
"כמו בסרט, שיוצא לפניו טריילר, גם הסינגל הראשון מאלבום בעיניי הוא מעין טריילר, שבו אתה בוחר איזה רגע של שיא ומשהו שמייצג פחות או יותר את רוח הדברים. נראה לי שהשיר הזה מייצג את רוח הדברים, מהתהומות ועד שהוא מגיע לקליימקס של התרוממות הנפש והרוח. עם יציאת האלבום בינואר נצא גם לסיבוב הופעות, שבו ננסה לשחזר את הצליל המיוחד שהגענו אליו".
אפרופו הופעות, גם הן השתנו בשנתיים האחרונות, והמפגש בין האמנים לקהל מקבל משמעות נוספת.
"דיברנו הרבה על רומנטיקה, אז רומנטיקה היא בעצם כשברז הרגשות נפתח ומתפרץ, לעומת ההתנהלות הרגילה שלנו, שהיא קצת יותר קפואה ומחושבת. מה שקרה פה פרץ את ברז הרגשות של כל אחת ואחד, וכשהברז פתוח - מילים וצלילים מגיעים ללבבות של האנשים שהרבה יותר פתוחים ורגישים לכך, והאמנים והקהל מרגישים את זה".
ברוח הנוסטלגיה של התקופה האחרונה, מה הסיכוי שנראה בקרוב את חברי להקת קרח 9 שייסדת באיחוד מרגש?
"יש לנו קבוצת ווטסאפ של הלהקה, כולנו נשארנו חברים ומיודדים. אלה אנשים שאני סופר־מעריך ואוהב, ובלעדיהם לא הייתי פה היום, אבל כרגע אני מתרכז בחדש ופחות בקודם. פה ושם באירועים סודיים אנחנו עולים לשיר או שניים בשביל הכיף, אבל כרגע מבחינה אמנותית זה לא משהו שקורה, אז אפשר לתפוס אותנו באיזה בר סודי", הוא צוחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו