בדיוק לפני שנה, בספטמבר 2024, עלתה קורין אלאל על במת פסטיבל בלוז כנעני הראשון, והעניקה הופעה שיש שיקראו לה אמיצה. אלה היו חודשיה האחרונים של הזמרת והיוצרת המוערכת, ולעיתים היה נדמה שמצבה הבריאותי לא יאפשר לה לצלוח ערב שלם משיריה. אבל מי שחזה בה באותו מעמד, כמו בכל ערבי מופע "חברים שרים קורין" שעימם הופיעה לפני מותה בטרם עת בדצמבר האחרון, מספר על ביצועים נהדרים ואנרגיה מיוחדת שקורין המחויכת נשאה עימה.
שנה מאוחר יותר, במהדורתו השנייה של הפסטיבל שייסד אהוד בנאי (שתתקיים הערב בחאן השיירות), יעלו החברים שליוו אותה בהופעותיה האחרונות - ובראשם חברה הטוב והקרוב ערן צור - לערב שיוקדש לזכרה ולשיריה, בניסיון לשחזר מעט מהקסם המיוחד של קורין – בלעדיה. "הייתי איתה לאורך כל התקופה האחרונה", מספר צור, שגם הפיק מוזיקלית את סיבוב הפרידה של הזמרת. "ההופעה לפני שנה בפסטיבל היתה פשוט פנטסטית, היא היתה נפלאה. כולם כל כך התלהבו, כולל אהוד בנאי. זו הרגשה של סגירת מעגל שהוא הזמין אותנו גם אחרי שהיא נפטרה לבוא ולשיר את השירים שלה, במחווה שמוקדשת לה ולהופעה ההיא שלנו. זה הולך להיות מאוד יפה. כולם ידעו שקורין חולה, אבל היא ידעה לאסוף את הכוחות שלה מהרגע הנכון ולתת הופעות ממש טובות".
היה חשש שקורין לא תחזיק מעמד הופעה שלמה?
"תמיד היתה השאלה הזו. פעם אחת קורין איבדה את ההכרה אחרי הופעה בבנימינה, בהופעה הלפני אחרונה שלה. אבל על הבמה לא רק שהיא החזיקה מעמד, היא גם פרחה, התמלאה באנרגיה. זה היה משהו מאוד מרשים ויפה לראות. היא היתה כבר חלשה, אבל היתה מתחזקת מעצם ההופעה, מהאנרגיה. היא אמנית של כל החיים וזה באמת היה סיבוב הופעות גראנד־פינאלי. הקהל מאוד רצה להראות לה את אהבתו, הערכתו ותמיכתו, והיא היתה מאוד פתוחה לקבל את זה. היה בזה משהו מפעים. הסרטן שלה היה קשה ובחודשים האחרונים היא היתה קרועה מכאבים מכל הכיוונים, אז היה ברור שאלה ההופעות האחרונות, אבל היא גם היתה במקום שהיא רצתה לנצח את זה. מצד שני, כמה בן אדם יכול לסבול?"
כמה הייתם מדברים ביניכם על הנושא?
"היא ואני, היה לנו מין הסכם לא כתוב שגיבשנו תוך כדי התקופה, והוא שאני מייצג מולה את הצד המקצועי. אני אומר לה 'תשמעי, ב־11 באוקטובר יש הופעה בבארבי. תתחזקי, תעשי מה שצריך ובואי, אנחנו מתכוננים'. והיא היתה אומרת לי 'כן, ערן, אני אבוא'. לפעמים היא היתה מספרת לי כמה כואב לה, אבל היא גם שמרה עלי, בגלל שידעה שכאב לי לשמוע כמה כואב לה. אז היא חסכה ממני פרטים שאנשים אחרים נחשפו אליהם יותר. זו היתה המערכת שלנו".
החברים הכי טובים
לצור ואלאל ז"ל היתה חברות אישית ומקצועית שהתפרסה על פני ארבעה עשורים - בין במות, אולפנים, בתים וחדרי חזרות. הוא ניגן איתה בכמה משיריה האיקוניים ביותר, והשניים גם הופיעו יחד בסיבובי הופעות משותפים, בארץ ומחוצה לה. "הכרנו כשהייתי סטודנט ברימון בסוף שנה ראשונה והיא היתה סטודנטית בקורס לסאונד", הוא מספר. "הם ביקשו ממני לבוא ולהקליט אצלם בס בסוף השנה, במין תרגיל כזה, ואני זוכר שהגעתי לפניה ומהרגע שהיא נכנסה לחדר היה איזה קליק בינינו, מבט שהיה בו אמון. ידיעה כזו שאנחנו סוג של אחים ושאנחנו חברים טובים מאותו רגע ואילך.
"ליוויתי אותה בלהקה שלה אחרי שיצא האלבום 'אנטארקטיקה' שמאוד הצליח, היא הפיקה לי את 'פרח שחור', האלבום הראשון של כרמלה גרוס ואגנר. היא היתה הראשונה ששמעה את השירים האלה והעירה, כיוונה ותמכה. בתמורה הפקתי לה את 'כשזה עמוק'. היא בחרה בי שאפיק את סיבוב הפרידה שלה כי ידעה שאני מאוד אוהב אותה ושאני מכיר טוב את החומר. היא היתה אורחת של כבוד בהופעות שלי והופענו ביחד בארה"ב".
במופע הערב ישתתפו גם המוזיקאיות עלמה גוב והילה רוח, שליוו את אלאל במופעיה האחרונים. הבחירה בהן לא מקרית, שכן שתיהן מייצגות צדדים שונים ביצירתה של קורין, הרך והמחוספס. צור מספר שה"שלל", כלומר שיריה של הזמרת המנוחה, חולק ביניהם באופן שיכבד אותם ואת היוצרת שלהם, שאיננה עוד. כשהוא נשאל על האפשרות שההופעה היא למעשה חלק מתהליך האבל שלו על לכתה של חברתו הטובה, הוא בהחלט מסכים שמדובר בשלב חשוב בתהליך העיבוד של המצב עבורו, כמו סיבוב ההופעות שקדם ללכתה. "זה עזר לי מאוד להיות קרוב אליה, אבל להיות מקצועי ולא עם העיניים על המחלה".
איפה אתה מוצא שהיא חסרה לך הכי הרבה?
"היא חסרה לי כבת אדם, היא חסרה לי כמוזיקאית, היא חסרה לי על הבמה, היא חסרה לי בכל מיני זוויות של החיים שלי".