תם עידן: בלאק סאבאת' עלו לבמה בפעם האחרונה בהחלט

זה לא היה עוד קאמבק, ובהחלט לא עוד סתם הופעת פרידה - זה היה הסוף האמיתי של הלהקה שעשתה היסטוריה.

אמש (שבת) בוילה פארק שבברמינגהם נפרדו חברי להקת Black Sabbath ממיליוני מעריצים בעולם – בעיר שבה הכל התחיל, בהרכב המקורי שלא ניגן יחד יותר מעשרים שנה.

אוזי אוסבורן, טוני איומי, גיזר באטלר וביל וורד – ארבעת הרוקרים שהמציאו את ההאבי מטאל בסוף שנות השישים – חלקו שוב את הבמה, כנראה בפעם האחרונה בחייהם. הופעת הפרידה ההיסטורית הזו נבנתה סביב יום שלם של חגיגות מטאל: מטאליקה, Guns N' Roses, Slayer, Tool, Pantera, Alice in Chains ורבים אחרים עלו בזה אחר זה, כמחווה לאבות המייסדים.

טום מורלו, המנהל המוזיקלי של החגיגה, הרכיב ליינאפ שהחזיר את השירים של סאבאת' לדור חדש של מעריצים. ג'ייסון מומואה הנחה בהתלהבות של מעריץ מושבע. הקהל – עשרות אלפים – מילא את האצטדיון עד אפס מקום, נשאו דגלים, חולצות שחורות, וזיכרונות שנאספו בחצי מאה של מוזיקה כבדה.

ואז – החשכה. נסיך האופל - אוזי אוסבורן עלה מהבטן של הבמה, ישוב על כס שחור מעוטר בכנפיים. השיער אותו שיער, התנועות כבדות, אבל המבט – אותו מבט מטורף ונחוש. כשהוא התחיל לשיר את Mama I'm Comin' Home, הקהל לא ידע מה לעשות עם עצמו.

לפני האיחוד ההיסטורי עם סאבאת', נתן אוזי סט סולו בן חמישה שירים – כולם להיטים ענקיים מקריירת הסולו שלו: “I Don’t Know”, “Mr. Crowley”, “Suicide Solution”, “Crazy Train” ו-“Mama, I’m Coming Home”. לצידו ניגן זאק וויילד בגיטרה. לאורך הערב אוזי ישב, נאבק במגבלות הפרקינסון אבל שר בעוצמה.

כשהגיע הרגע הגדול באמת, עלו הארבעה יחד. הקהל עצר נשימה. 20 שנה של פרידות ומחלות נשכחו כשצלילי War Pigs התחילו. N.I.B. נשמע מאיים כתמיד. Iron Man הפך למקהלה אדירה של עשרות אלפי גרונות. ו-Paranoid סגר את הפרק האחרון בהיסטוריה של להקת המטאל הגדולה מכולן.

יותר מ־50,000 איש מילאו את וילה פארק, כשההכנסות הוקדשו לשלוש עמותות צדקה בריטיות. האירוע כולו שודר גם בסטרימינג עולמי, בהפקה מתוקתקת שדאגה להנציח את הרגע הזה לדורות.

לסיום, אוזי עצר לרגע ואמר בקול נרגש: "It's so good to be on this f***ing stage, you have no idea. I love you all. Good night. God bless you." ואז פשוט הלך – משאיר אחריו אצטדיון דומע, מריע, מבין שזה באמת הסוף.

זו לא הייתה עוד הופעה – זו הייתה פרידה מהמוזיקה שבנתה ז'אנר שלם. ערב אחד שבו הוכח שוב שמטאל הוא לא סתם צליל כבד – הוא סיפור של חיים שלמים.