אנחנו התגעגענו להופעות מחו"ל, ודניס לויד התגעגע לקהל הישראלי

הלב במקום הנכון: אלפים מילאו אמש (שבת) את היכל מנורה מבטחים בתל אביב לקראת הופעת הקיץ של דניס לויד. זוגות, קבוצות, דתיים, ילדים, בנים ובנות מכל הגילאים והמגזרים הגיעו לערב מיוחד שבו הבריזה שבחוץ פגשה אווירת קיץ מובהקת – קיץ שדניס לויד הביא איתו, עם אנשים יפים, קעקועים, חיוכים והמון מוזיקה טובה.

רגע לפני שהוא עלה לבמה הוקרנו על המסכים טקסטים באנגלית שהכניסו את הקהל לאווירה דרמטית ומרוכזת. כשהוא נכנס – כל האלפים קמו על הרגליים, הריעו ומחאו כפיים בהתלהבות גדולה. הוא פתח עם I’m Not the Reason You Walk Away, בליווי מתופף וחמישיית נשפנים, השיר השני - Away From Me. הקהל הכיר כל מילה ושר יחד איתו.

דניס, או בשמו האמיתי ניר טיבור, שלא הופיע בישראל כבר כמעט שלוש שנים, הרבה לדבר עם הקהל, לשתף ולספר. "ערב טוב היכל מנורה!" הוא קרא, והקהל השיב בשאגות שמחה. הוא עצר את המופע כדי להודות לקהל הרב שהגיע ואמר: "זה לא מובן מאליו שכל-כך הרבה אנשים קנו כרטיסים בתקופה הזאת". הוא הודה לכוחות הביטחון, המשטרה והמילואימניקים, ואמר שבלעדיהם לא היינו יכולים ליהנות כאן הערב – ולא שכח להזכיר גם את החטופים שעדיין נמצאים בעזה.

מיד אחר כך פתחה הלהקה במנגינה מרגשת עם סולו סקסופון – קצת מלנכולי, קצת מרים – שהתאים בדיוק לאווירה האישית והרגישה. להיט רודף להיט והקהל שר כל מילה בהתלהבות. הוא סיפר שאחד השירים נכתב לפני 7 באוקטובר, אבל קשה לו להציג אותו עכשיו: "השיר קיבל משמעות אחרת לגמרי מאז הטבח – הוא מדבר על פוסט טראומה. זו המדינה שלנו", אמר לויד, והקהל חיזק אותו.

לויד הביא איתו טעימה קטנה מחו"ל: הוא התרוצץ על הבמה בין שירה, גיטרה, חצוצרה ופסנתר, כשחלק מקולות הרקע הוקלטו מראש. בשלב מסוים הוא שיתף שהוא כמעט ביטל את שתי ההופעות – גם זו שהייתה ביום חמישי וגם את זו במוצ"ש – עד שהודיעו על הפסקת אש בין איראן לישראל וברגע האחרון החליטו להשאיר אותן כמתוכנן.

הוא הזכיר גם את ההופעה הקודמת שלו בהיכל לפני ארבע שנים, שנדחתה אז בגלל הקורונה. "אני מרגיש שאני מביא איתי נאחס כל פעם, אז בפעם הבאה אבוא בהפתעה", הוא צחק. הוא דיבר בפתיחות על הקושי להיות נוכח במקצוע הזה: "תמיד מחכים לסינגל הבא, להופעה הבאה, לטיסה הבאה, התקף חרדה שנמשך כל הזמן" – ואז מיד עבר לשיר Anxious, שמדבר בדיוק על זה.

בין שיר לשיר הוא פתח את הלב בפני הקהל. הוא סיפר על המפגשים עם חיילים וחיילות שנפצעו בעזה ובלבנון ואמר: "לפעמים אנחנו לא מודעים כמה גיבורים ואנשים איכותיים יש במדינה הזאת".  הוא המשיך: "אני מסתובב בעולם ופוגש אנשים – אין בגרות כמו שיש לישראלים. שואלים אותי בעולם איך הישראלים בתקופה הזאת, ואני ונה שכולם כאן כמו סברס – קוצניים מבחוץ אבל מתוקים מבפנים. אנחנו עם שאוהב שכואב. ברגע האמת כולם שם, למרות שלא תמיד יודעים להסתדר. הלוואי ונדע לעבוד יחד – הפערים לא גדולים. רוצים לחיות בשלום, שלווה וכבוד, ורק צריך לדבר אחד עם השני".

הוא דיבר גם על האבסורד שבמציאות כאן: "המדינה שלנו לא נורמלית. רק לפני שבועיים טיל פגע בבית של ההורים שלי – במזל הם לא היו בבית ואף אחד לא נפגע – והנה כמה ימים אחר כך אני עומד על במה לא רחוק משם מול אלפים".

באחד הרגעים המיוחדים ביקש לכבות את כל האורות באולם כדי שאדם אחד ידליק פנס בטלפון – אבל נדמה היה שכולם את שלפו את הטלפונים והדליקו את הפנסים שלהם. הוא הסתכל על הקהל ואמר: "תראו כמה אור יש לנו כשאנחנו ביחד".

הוא לא הסתיר את הגאווה שלו: "תמיד אהיה גאה להיות הישראלי הראשון שחצה את המיליארד השמעות בספוטיפיי". 

ניכר שדניס לויד הצליח לחבר את כולם – הופעה גדולה ומושקעת, טעימה קטנה מחו"ל עם נשמה מקומית. הוא הזכיר לכולנו למה התגעגענו למופעים כאלה, ולא פחות – למה יש לנו כאן קהל שיודע לאהוב בחזרה.