"כאילו אני רכוש המדינה, הכותל או ים המלח": דנה אינטרנשיונל יוצאת למתקפה

דמויות ציבוריות, במיוחד כאלו שהפכו לסמל עבור קהילה שלמה, מוצאות את עצמן לא פעם נקרעות בין היותן קול אותנטי לבין הפיכתן לכלי בידי מוסדות רשמיים. דנה אינטרנשיונל, מהאייקונים הבולטים של התרבות הישראלית והקהילה הלהט"בית, חוותה השבוע את המתח הזה על בשרה: מצד אחד, דמות מייצגת, נערצת ובעלת השפעה; מצד שני, נכס לאומי שמוסדות המדינה מרשים לעצמם להשתמש בו גם בלי לבקש רשות - להגדרתה.

פוסט של הקונסוליה הישראלית בסן פרנסיסקו שפורסם ביום שני בעמוד האינסטגרם הרשמי שלה והציג את דנה כחלק מחגיגות חודש הגאווה, הפך בן רגע ממחווה חגיגית לעילה למחאה וזעם מצידה, אותו חלקה היום (רביעי) עם מאות אלפי עוקביה באינסטגרם.

דנה, שידועה בנכונותה לייצג את ישראל בעולם ועושה זאת לא פעם בדרכה הייחודית, הבהירה בסטורי חריף כי לא תסכים להפוך לסמל הסברה ממלכתי מבלי שתהיה לה שליטה על הדרך בה דמותה מוצגת. "מילא שהם משתמשים בתמונה שלי ועליה חותמת השגרירות ללא אישור כאילו אני רכוש המדינה, הכותל המערבי או ים המלח", כתבה והציבה גבול ברור בין הערכה לבין ניכוס ללא רשות או שליטה מצידה על התוכן המתפרסם.

"גאה להיות מסבירה אבל לא בגסות וללא אישור"

דנה אינטרנשיונל, זוכת האירוויזיון, פורצת הדרך והאישה שהפכה את המילה "גאווה" למשהו הרבה יותר עמוק מסיסמה, לא מתביישת לייצג את ישראל. להיפך. היא עושה זאת בגאון, מתוך תחושת שליחות, לא רק עבור הקהילה הלהט"בית אלא עבור כל מי שמרגיש קצת אחר.

אבל דנה גם לא מהססת להעמיד גבולות. היא לא מוכנה להפוך לאייקון הסברה ממלכתי שמנופפים בו מתי שנוח, בטח לא על ידי מוסדות שמייצגים ממשלה שמדיניותה כלפי הקהילה רחוקה מלהיות סמל להכלה, מסר שכאמור ביקשה להעביר בסטורי ששיתפה: "מילא שהם משתמשים בתמונה שלי ועליה חותמת השגרירות ללא אישור כאילו אני רכוש המדינה, הכותל המערבי או ים המלח", כתבה בפתחו של הסטורי.

בהמשך הסבירה מהיכן מגיע הזעם שלה: "אני גאה ושמחה להיות מסבירה של הארץ האהובה שלנו כבר הרבה מאוד שנים, במיוחד כשמבקשים ועושים את זה באישור ולא ככה בגסות. אם כבר, אשמח שחברי הממשלה ההומופובים והמזיקים, סמוטריץ', בן גביר, סטרוק, וערוץ 14, כל האנשים הטובים האלה, שיגידו משהו על זה שאני משמשת כדוברת של המדינה. שמשרד החוץ משתמש בי להסברה באופן קבוע (כדי לנסות לתקן את הנזקים שהם עושים לנו) הם יכולים להגיד גם תודה כשיוצא להם", סיכמה.

בגאווה אבל בדרך שלה

התגובה של דנה לא נולדה בחלל ריק. בשנים האחרונות, וביתר שאת בשנה האחרונה, הפכה ישראל לשדה קרב תרבותי סביב זכויות הקהילה הגאה. דנה, שעמדה בחזית המאבק לשוויון עוד לפני שזה היה "טרנדי", מוצאת את עצמה שוב ושוב מגויסת לעיתים מרצון, לעיתים שלא לייצג את "הפנים היפות" של ישראל כלפי חוץ.

אלא שבעוד משרד החוץ ממהר להניף את דגל הגאווה, אותם "חברי ממשלה הומופובים ומזיקים", מבקשת דנה להזכיר בסטורי שלה, דואגים להנמיך אותו בכל הזדמנות מבית והפער הזה צורם במיוחד כשסמל כמוה מנוכס כמעט בעל כורחו לכלי הסברה. היא לא עוד דמות על פוסטר היא אישה עם עקרונות, דעות ורגישות עמוקה למתח שבין ייצוג אמיתי לבין ניכוס ציני. דנה מוכנה להיות הפנים של ישראל אבל לא כשהפנים האלו מודבקות על ידי מי שמסרב להסתכל לה בעיניים.