מה שהחל לפני כמה חודשים כפנייה “מנומסת” מצד תאגיד השידור הסלובני (RTVSLO) ותאגיד השידור האיסלנדי (RÚV), הפך בתוך זמן קצר לסחף מדאיג: יותר ויותר גופי שידור ציבוריים באירופה דורשים מאיגוד השידור האירופי (EBU) לקיים שיח מחודש על עצם השתתפותה של ישראל באירוויזיון בשנים הקרובות.
אל השניים הצטרף לאחרונה גם תאגיד השידור הספרדי (RTVE), ובהמשך – תאגיד השידור האירי (RTÉ), והיום – לראשונה – גם בלגיה: תאגיד השידור הפלמי VRT, שכבר בשנה שעברה עורר סערה כשהקרין שקופית נגד ישראל רגע לפני הופעתה של עדן גולן בחצי הגמר, מצטרף כעת לקריאה לקיים דיון מעמיק בנושא. מדאיג עוד יותר הוא החשש שבסופו של דבר יכניע הלחץ את איגוד השידור האירופי, שמצדו מנסה בינתיים לשדר עסקים כרגיל ולכבות את הלהבות.
מוקדם יותר השבוע, חשף מנכ”ל תאגיד השידור האירי RTÉ, קווין בקהרסט, כי פנה לאיגוד השידור האירופי בדרישה לקיים דיון על עצם השתתפותה של ישראל בתחרות. לדבריו, הפנייה נבעה בעקבות “זעזוע עמוק מהאירועים במזרח התיכון” וההשפעה “הנוראית על אזרחים חפים מפשע בעזה”, כהגדרתו. בקהרסט הדגיש כי למרות שישראל עומדת בקריטריונים הרשמיים להשתתפות – היותה חברה מלאה באיגוד – הוא סבור שיש מקום לפתוח את הנושא לדיון בין כלל הגופים החברים.
היום (שישי) התקיימה פגישה רשמית בין בכירי RTÉ לנציגי איגוד השידור האירופי, בהשתתפות המנכ”ל קווין בקהרסט ומנהל מחלקת הווידאו של התאגיד, סטיב קרסון. על פי הודעת RTÉ, במהלך הפגישה העלו השניים את “החששות של התאגיד באירלנד” בנוגע להשתתפות ישראל, וקיבלו התחייבות מפורשת לכך שיתקיים “שיח רחב יותר בין כלל החברים” באיגוד לאחר סיום התחרות בבאזל. מדובר בפעם הראשונה שבה גוף שידור טוען להתחייבות מפורשת מה-EBU לקיים דיון עתידי בנושא הרגיש, מה שעשוי להוות תקדים מסוכן מבחינת ישראל.
באיגוד השידור האירופי אישרו את קיום הפגישה עם נציגי RTÉ, אך ניסו להמעיט במשמעותה. “אנו מאשרים שניהלנו שיחה עם RTÉ והקשבנו לחששות שהוצגו בפנינו”, נמסר מה-EBU. “ה-EBU ימשיך להקשיב לכלל החברים”. בהמשך ההודעה הדגישו באיגוד כי “כפי שעשינו גם ב-2024, נקיים שיח רחב יותר לאחר סיום התחרות עם כל הגופים המשתתפים, במטרה לשקף את כלל ההיבטים של האירוע השנה”. ניסוח שמרני זה נתפס על ידי חלק מהגופים כמס שפתיים בלבד, אך עבור אחרים – כהודאה עקיפה שבכוונת האיגוד לקיים דיון שעשוי להשפיע על ההרכב העתידי של המדינות המשתתפות.
גם הבלגים נכנסים לתמונה ונורווגיה על הגדר
והיום גם בלגיה מצטרפת רשמית ללחץ: תאגיד השידור הפלמי VRT שלח מכתב לאיגוד השידור האירופי ובו דרישה לקיים דיון על המשך השתתפותה של ישראל באירוויזיון. לטענת VRT, המכתב נשלח כבר בסוף אפריל וכלל שאלות ברורות בנוגע לעמדה של האיגוד. באיגוד העובדים של התאגיד בירכו על המהלך והדגישו כי “כל פעולה שתורמת להעלאת המודעות לסבל בעזה – היא צעד חשוב בכיוון הנכון”.
לצד המדינות שכבר פנו בדרישות פומביות, ישנם גם גופי שידור שבוחרים בשלב זה להישאר על הגדר – לפחות כלפי חוץ. אחד מהם הוא תאגיד השידור הנורווגי NRK, שהתבקש על ידי גורמים מקומיים להצטרף לקריאה להרחיק את ישראל מהאירוויזיון, אך בחר להגיב במכתב ציבורי שמבהיר את עמדתו הזהירה. “המנדט שלנו הוא עיתונאי, לא פוליטי”, כתבו ראשי NRK – ובהם מנכ”לית התאגיד ויבקה פירסט האוגן – והוסיפו: “אנו מחויבים לסקר את המלחמה ואת הזוועות שמתרחשות, להציג את השלכותיהן האזרחיות ולוודא שמי שאחראי להן יישא באחריות. אך איננו יכולים לעשות זאת כשחקן פוליטי – אלא רק כגוף תקשורת עצמאי”.
בהקשר לאירוויזיון עצמו, ב-NRK הבהירו כי למרות הלחצים הציבוריים, הם אינם רואים בתחרות זירה למאבק פוליטי. “אירוויזיון הוא תחרות של גופי שידור ציבוריים – לא תחרות בין מדינות”, כתבו. לדבריהם, הקריטריון היחיד להשתתפות הוא חברות באיגוד השידור האירופי, וישראל עומדת בו כל עוד תאגיד השידור שלה נחשב עצמאי מערכתית מהמדינה. עוד הוסיפו כי לאחר אירוויזיון 2024 קיימו עם ה-EBU “דיאלוג בונה” במטרה לגבש כללים מחמירים יותר להבטחת תחרות מאחדת ובטוחה, וכי הם ממשיכים לעדכן את האיגוד בתחושות הציבור והזירה הפוליטית בנורווגיה – גם אם אינם נוקטים עמדה רשמית בעצמם. “לו היינו יוזמים חרם תרבותי, היינו מאבדים את אמינותנו כגוף תקשורת עצמאי”, הבהירו.
לא כל גוף שידור שווה בכוחו
לא פחות חשוב מהתוכן של הפניות – הוא מקורן. תאגידי השידור של סלובניה ואיסלנד, למשל, הם גופים קטנים יחסית שאין להם השפעה משמעותית בתוך האיגוד. לעומת זאת, RTÉ האירי נחשב לתאגיד משפיע, וספרד – כאחת מחמש המדינות המממנות של האירוויזיון – מחזיקה בכוח פוליטי ותקציבי של ממש. לפיכך, כשדווקא RTVE מצטרף לדרישה לדון בעתידה של ישראל בתחרות, יש לכך משמעות שאי אפשר להתעלם ממנה – במיוחד אם המגמה הזו תימשך.
על רקע ריבוי הפניות מצד גופי שידור באירופה, צוטטו לאחרונה גורמים באיגוד השידור האירופי כאומרים כי “אף מדינה לא הביעה התנגדות מפורשת להשתתפות תאגיד השידור הציבורי של ישראל באירוויזיון”. לדבריהם, כל הפניות שהתקבלו עד כה ביקשו “לקיים שיח או הבהרה”, אך לא קראו ישירות להחרמה או להרחקה של ישראל מהתחרות. ההבחנה הזו משאירה את עמדת האיגוד עמומה בשלב זה, ולא ברור האם הוא רואה את המכתבים הללו כלגיטימיים במסגרת חופש הביטוי – או כקריאת תיגר שמחייבת התייחסות עקרונית ומעשית.
גם הזוכים מצטרפים ללחץ: נמו נגד השתתפות ישראל
בתוך כך, זוכי אירוויזיון 2024, נמו משווייץ, תקפו היום בחריפות את השתתפותה של ישראל בתחרות – באופן שנוגד את תקנון האירוויזיון, הדורש מהמשתתפים להותיר את הפוליטיקה מחוץ לבמה. בראיון להפינגטון פוסט הבריטי אמר נמו: “זה לא הגיוני שישראל משתתפת השנה. אני לא תומך בנוכחותה באירוויזיון בזמן הזה”.
בהמשך, נמסרה מטעמו גם הצהרה רשמית: “אני תומך בקריאה להדחתה של ישראל מהתחרות. מעשיה של ישראל עומדים בסתירה מוחלטת לערכים שעליהם האירוויזיון מתיימר להגן – שלום, אחדות וכיבוד זכויות אדם”. דבריו מצטרפים לקריאה שעליה חתומים למעלה מ־70 משתתפי עבר בתחרות, שקראו להדחתה של ישראל בטענה כי “ה־EBU נותן לגיטימציה לפשעי המדינה”.
כך או כך, נדמה שבאירוויזיון 2025 שוב קשה להפריד בין מוזיקה לפוליטיקה – וגם הפעם לא ישראל היא זו שמכניסה את השיח לתוך התחרות, אלא מדינות אחרות שבוחרות שלא להרפות ומובילות קו תקיף נגד השתתפותה. בשלב זה קשה להעריך לאן הדברים יתפתחו אחרי באזל, אך ככל שגובר הלחץ, כך גוברת גם תחושת חוסר הוודאות לגבי עתיד ההשתתפות הישראלית בשנים הבאות. תמוה גם מדוע תאגיד השידור הציבורי כאן לא פונה בעצמו במכתב רשמי ל-EBU, בדרישה לגנות את ההתנהלות המפלה והבלתי קולגיאלית של חלק מהגופים האירופיים, שבוחרים להפוך את האירוויזיון מזירה של מוזיקה ואחדות – לזירה של לחצים וחצאי חרמות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו