השבוע קניה ווסט הוציא שיר שנקרא "הייל היטלר". זו לא הפעם הראשונה שבה הוא מאמץ את האידיאולוגיה הנאצית: בשנתיים האחרונות הוא צייץ אמירות אנטישמיות, אמר בראיונות ובפודקאסטים שהוא אוהב את היטלר, הכריז על עצמו כנאצי, טען שהעבדות היתה "בחירה", האשים את אשתו לשעבר בכך שהיא זוממת נגדו עם "הרופאים היהודים" שלו, והשתמש בפומבי בהפרעה הדו־קוטבית שלו כדי להצדיק את ההתפרצויות שלו.
עובדים שלו לשעבר טענו שהוא הכריח אותם לצפות בתעמולה אנטישמית בעבודה, ושלח להם הודעות מאיימות שבהן קרא לעצמו "נאצי". בפברואר האחרון הוא ואשתו, ביאנקה סנסורי, הגיעו לטקס פרסי הגראמי ללא הזמנה, ושם הוא הכריח אותה להתפשט לעיני המצלמות. בחודש שעבר הוא חשף שבילדותו קיים יחסי מין עם בן דודו, וכאמור - מעלליו נמשכים השבוע.
אך למרות כל סיפורי האימה - אף מבוגר אחראי לא נכנס לתמונה. אף שופט לא הקפיא את נכסיו, אף בן משפחה לא ביקש לקבל החלטות במקומו. הוא ממשיך להוציא מוזיקה, להשפיע על התרבות ולנהל את המיזמים העסקיים שלו. למרות ההידרדרות המנטלית שלו מאיש עסקים ומולטי־מיליונר לניאו־נאצי - אף אחד לא הציע ברצינות להצמיד לווסט אפוטרופוס. לא המשפחה שלו, לא בתי המשפט, לא התקשורת. אפילו לא ברמיזה.
ב־2007, אחרי שנה לא פשוטה ומלאה במאבקים אישיים, בריטני ספירס צולמה עושה לעצמה קרחת ותוקפת צלם פפראצי בעזרת מטרייה. התקשורת דיווחה על כל מהלך שלה והיא תויגה כ"משוגעת". כמה חודשים לאחר מכן, ב־2008, אביה הפך לאפוטרופוס הרשמי שלה ושלל ממנה את כל זכויותיה הבסיסיות: הזכות לשלוט בכספיה, בהחלטותיה האישיות ואפילו באמצעי המניעה שלה. היא היתה תחת האפוטרופסות שלו במשך 13 שנים.
בשנת 2013, השחקנית אמנדה ביינס עלתה לכותרות אחרי סדרה של תקריות ביזאריות, כולל הצתה. לאחר שאובחנה עם הפרעה דו־קוטבית, ביינס הושמה תחת האפוטרופסות של הוריה, והם השתלטו על הכספים שלה וקיבלו את כל ההחלטות הבריאותיות לגביה. למרות השיפור במצבה המנטלי, היא נשארה תחת האפוטרופסות עד 2022. התיוג שלה כ"לא כשירה" נדבק אליה מאז.
בשנות ה־40 וה־50, השחקנית פרנסס פארמר אושפזה במוסד לאחר שהבוסים שלה באולפנים בהוליווד תייגו אותה כ"לא יציבה". היא הוכנסה לבית חולים פסיכיאטרי, שם היא עברה טיפול בנזעי חשמל וסוממה בכבדות - רק כי הציגו אותה כ"מרדנית מדי" וכאישה שקשה לעבוד איתה. כל זכויותיה נלקחו ממנה למשך שנים.
אחרי מאבקים בריאותיים ארוכי שנים, מנחת הטוק־שואו וונדי וויליאמס הושמה תחת אפוטרופסות פיננסית בשנת 2022. דיווחים על התנהגות לא יציבה, התפרצויות פומביות והידרדרות במצבה הבריאותי הובילו לכך שבעלה לשעבר וקבוצה של מומחי פיננסים לקחו שליטה על כל הנכסים שלה.
מה ההבדל בין כל אלה לבין קניה ווסט? הן נשים.
גברים יכולים להתמוטט לגמרי בפומבי - ועדיין יבטחו בהם עם החופש שלהם. החברה לרוב רואה את ההתפרצויות שלהם כ"בעיות אישיות" או כ"תקופה קשה" ולא כסיבה לגזול את האוטונומיה שלהם:
בזמן ההתמוטטות הידועה לשמצה שלו ב־2011, צ'ארלי שין הפך לסנסציית צהובונים. הוא עשה כותרות עם ההתנהגות ההזויה שלו והראיונות המשונים שלו, בעודו נלחם בפומבי בבעיית סמים חמורה. למרות כל זאת - ההתנהגות שלו מוסגרה כ"התענגות על חיי הרוקסטאר" שלו. אף אחד לא הציע שהוא צריך אפוטרופוס.
שיה לה־באף הוא דוגמה טובה נוספת. ב־2014 הוא נעצר באשמת שכרות בפומבי והפרעה לסדר הציבורי. לאחר מכן הוא העלה לייב־סטרים של מיצג אמנותי כהתנצלות על מעשיו, שבו הוא שם שקית על ראשו והזמין אנשים לצעוק עליו. הוא נעצר כמה וכמה פעמים ונכנס לגמילה עוד כמה פעמים. אך למרות כל זה - ההתנהגות שלו תויגה כחלק מ"הגאונות האמנותית" ומ"התהליך היצירתי" שלו. שום אפוטרופסות לא הועלתה כאופציה.
השחקן עזרא מילר לקח את זה לקיצון. ההידרדרות הפומבית שלו לכאוס ב־2022 כללה כמה אישומי תקיפה, וכן האשמות בחטיפה ובהנהגת כת - לא פחות! למרות ההאשמות הרציניות והחמורות הללו, התקשורת התייחסה ל"אקסצנטריות" שלו כביטוי לכך שהוא "כוכב מעונה", שמנסה לנווט את דרכו באור התהילה. הוא המשיך לעבוד כרגיל ולא איבד שום שליטה על חייו או על הקריירה שלו. אף בית משפט לא התערב.
בכל אחד מהמקרים האלה, אף אחד לא הטיל ספק שהגברים הללו היו כשירים לקבל החלטות בשביל עצמם. החברה תמיד העניקה להם את המרחב הנחוץ "להתגבר" על המשברים שלהם ו"לעבוד על עצמם". אך כשנשים כמו בריטני ספירס עוברות התמוטטות עצבים - לרוב בתגובה לבעיות שקשורות לבריאות הנפש - גוזלים מהן את האוטונומיה שלהן במהירות הבזק. אצל גברים ההתנהגות הזאת נסבלת, ואפילו עושים לה רומנטיזציה, בעוד האתגרים הבריאותיים והמנטליים של נשים הם סיבה מצוינת שמישהו אחר יתפוס פיקוד.
כשחושבים על זה, הגברים היחידים שכן מושמים תחת אפוטרופסות הם קשישים, נכים או פגועי מוח - כמו בריאן ווילסון ומיקי רוני הדמנטיים, או טיילר כריסטופר שעבר פגיעה מוחית כמעט קטלנית. הסטנדרט לאפוטרופסות עבור גברים הוא חוסר אונים פיזי - עבור נשים הוא חריגה מהנורמה. אישה יכולה לבכות בפומבי ולהסתכן באשפוז כפוי - גבר יכול להלל את היטלר ולהמשיך לשלוט באימפריה שלו.
זה לא רק צבוע - זה ממסדי. מערכת החוק יותר מעוניינת להגן על הציבור מאישה שעושה לעצמה קרחת מאשר מגבר שמהלל דיקטטורים בפומבי. אנחנו רואים התמוטטות של אישה כמשהו מסוכן. התמוטטות של גבר? טרגית, גאונית, תהליך יצירתי. נשים נענשות על מעידות - גברים מוגנים עד שהם קורסים לחלוטין.
עד שנפתור את זה, אנחנו נמשיך לראות איך נשים מאבדות הכל אחרי שהן "מאבדות את זה" - בעוד גברים זוכים להתפרק מולנו פעם אחר פעם ולהישאר עם כוחם בידם.
אפוטרופסות לקניה ווסט - עכשיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו