בגיל 21 הזמרת והיוצרת עלמה מיצ'וניק משחררת שיר ראשון אותו כתבה והלחינה. "לאט אבל מהר" הוא שיר אהבה אישי וחזק שנולד בזמן שבן זוגה נלחם בעזה, ומתאר את מערכת היחסים שלהם מהרגע הראשון בו נפגשו ועד ההבנה שהיא אוהבת אותו. עולם המוזיקה לא זר לעלמה, שמגיל קטן מלווה את הקריירה של סבא שלה, אושיק לוי, שרה איתו בהופעות ולפני שנה אף הוציאה אתו דואט.
בשנה האחרונה עלמה שרה איתו בהיכל התרבות בתל אביב במחווה לדוד קריבושי, בזאפה וגם בהופעה בפסטיבל הפסנתר. בעוד חצי שנה עלמה תתחיל את לימודיה באוניברסיטת ברקלי היוקרתית שם תלמד מוזיקה. עד נסיעתה לארצות הברית, היא ממשיכה בלימודי מוזיקה ופיתוח קול.
"מוזיקה תמיד הייתה שם. מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לשיר, להקשיב למוזיקה, ולדמיין את עצמי מופיעה ורוקדת בהופעות שלי עם קהל עצום. זה היה החלום שלי מההתחלה", אומרת עלמה ל"ישראל היום". "כבר מגיל קטן התחלתי ללמוד פיתוח קול, אבל רק בגיל ההתבגרות הבנתי עד כמה המוזיקה באמת חשובה לי, ומה אני צריכה לעשות כדי להפוך אותה למקצוע. אז התחלתי ללמוד פסנתר, להוציא קאברים, ובזמן הצבא גם לקחתי קורסים בכתיבה והלחנה. ככה, לאט אבל מהר, גיליתי בתוכי את היכולת לכתוב ולהלחין — ומתוך זה נולד השיר הראשון שלי, שנקרא בדיוק ככה: 'לאט אבל מהר'.
"המוזיקה הפכה להיות הדרך שלי לפרוק, לבטא את עצמי ולהבין מי אני. היום זה כבר הרבה מעבר לתחביב - זה פשוט מי שאני. מוזיקה מלווה אותי מהרגע שאני קמה בבוקר עד שאני הולכת לישון, ואני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדיה".
ספרי על הקשר עם סבא אושיק.
"הקשר שלי עם סבא הוא משהו באמת מיוחד. הוא היה שם תמיד - גם בתור סבא וגם בתור כוכב ענק שהיווה בשבילי השראה מהיום הראשון. הוא ליווה אותי לאורך הדרך, נתן לי הזדמנויות לא מובנות מאליהן, ועזר לי להתפתח כזמרת וכיוצרת.
"פעם היה לי פחד במה מטורף, וסבא היה זה שנתן לי את הביטחון לעלות איתו לבמה. עם הזמן, הפחד הזה פשוט נעלם. הוא תמיד נותן לי את הזווית שלו; לפעמים טיפים טכניים, לפעמים תובנות עמוקות, ולפעמים פשוט הומור שרק לו יש".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו