"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
הראיון המלא: במגזין "שישבת"

הדג נחש אומרים בקול ברור: "אלוהים הוא גם שלנו"

באלבומם החדש, הדג נחש מגלים את הקנון היהודי • "יביע אמר" מבוסס על טקסטים מתהילים, ולדברי ההרכב: "גם לנו יש איך לפרש את זה"

,עודכן
0השמעה
חברי להקת הדג נחש. צילום: .

הרבה לפני שמחאה, אקטיביזם והפגנות היו מושגים שהגדירו דור ופתחו מהדורות חדשות, הדג נחש שרו על צדק חברתי וזכויות אדם.

הרכב ההיפ-הופ הציוני, שחוגג עוד רגע 30 שנות גרוב, שר כבר בשנת 2000 על זכויות נשים ("אין לי אף אחד"), הצביע על יוקר המחייה ואי השוויון בנטל ("לא פראיירים"), וגם קרא ללגליזציה של מריחואנה כשעוד היה נדמה שמדובר בתרחיש פנטזיונרי לחלוטין. גם "זמן להתעורר", שיר המחאה שכתבו ב-2013, מתנגן כבר תקופה ארוכה בשלל הפגנות ברחבי הארץ.

אבל בדיוק כשישראל נמצאת באחת מתקופות השפל הגדולות בתולדותיה – חברתית, ביטחונית, תדמיתית וכלכלית, כשנדמה שהמתרחש פה יכול לאכלס אלבום כפול שלהם – הם בחרו להוציא את "יביע אמר" - פרויקט שכולו טקסטים מתהילים.

מצד אחד, מדובר באלבום מצוין – אחד הטובים שהוציאו בשלושה עשורי פעילות. מצד שני, מדובר בבחירה מפתיעה למדי מצד מי שהרגילו אותנו לצרורות של ביקורת נטולת פילטרים. ויש מי שימהר, ברוח הזמנים וההצלחה של הפופ האמוני, לחשוד שמדובר בקריצה לקהל חדש.

הדג נחש,צילום: אוהד רומנו

"אנחנו תקועים פה בארץ הזו יותר מדי על דעות", אומר סולן ההרכב, שאנן סטריט, "באלבום הזה ובשירים האלה יש איזשהו רגש שקיים אצל אנשים, בין אם הם דתיים ובין אם הם חילוניים. אז נכון שבתהילים זה מובא מנקודת מבטו של אדם דתי, אבל את הרגש הזה אנחנו כולנו מכירים. בין אם אנחנו מאמינים באלוהים או לא – הרגש קיים בנו, ובמובן הזה זה ממש לא קשה להתחבר אליו".

"לדוגמה, יש את השיר 'כי לעולם חסדו'. הבן שלי אמר לי באוטו: 'שמע, זה השיר שהכי יעצבן את הקהל של הדג'. שאלתי אותו למה, והוא ענה לי: 'כי זה דוסי מדי. כי על כל דבר אלוהים ואלוהים'. אמרתי לו: 'תקשיב, גם אני חושב שזה מאוד חשוב וקריטי לדעת ולהאמין שיש חסד בעולם. בכל רגע נתון החסד עוד יכול לצוץ והטוב עוד יראה את פניו. אז אני לא חושב שאלוהים הוא זה שמחלק את החסד בעולם ושהוא המקור של החסד. אבל אני יודע שיש חסד בעולם. זה עניין רגשי בכלל, לא אמוני'".

"אני חושב שחלק מהאמירה שלנו באלבום הזה היא הפרשנות של הדג נחש לטקסטים האלה", מסביר חבר הלהקה יאיא כהן אהרונוב, "יש הרבה אנשים שמדברים עכשיו בשם אלוהים, כאילו הם המייצגים של אלוהים על פני הארץ הזאת. אבל האלוהים הוא לא רק שלהם – הוא גם שלנו, והיהדות היא לא רק שלהם – היא גם שלנו. גם לנו יש מה להגיד ואיך לפרש את הדבר הזה. ואם יש שיר שקוראים לו 'משמיים ראה ה' את כל בני אדם', אז הוא ראה את כולם. זו לא מחאה, אבל זו אמירה ברורה מאוד".

בראיון שיתפרסם בסוף השבוע הקרוב במגזין "שישבת", מספרים חברי ההרכב על החיבור לטקסטים הדתיים, הטיפול הקבוצתי שעברו ושנמשך עשור, ההופעות מול חברי קיבוצי הדרום רגעים אחרי שקיבלו הודעות על מות יקיריהם – ולמה לא יכתבו את "שירת הסטיקר" 2.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר