הקרב על הקרדיט: כך הפכה כתיבת שיר לאירוויזיון לעסק של מיליונים

בסופו של דבר, רק שיר אחד יטוס לאירוויזיון בשווייץ, אבל עשרות יוצרים היו מוכנים לטפס על בריקדות כדי לכתוב אותו. הסערה סביב הבחירה בקרן פלס כיוצרת השיר של יובל רפאל אמנם כבר שככה, אבל היא חשפה את מה שמבעבע מתחת לפני השטח.

כל מה שצריך לדעת לקראת אירוויזיון 2025

כתיבת שיר לאירוויזיון היא לא רק עניין של כבוד או של שליחות לאומית, אלא הזדמנות כלכלית של ממש. עם מאות אלפי שקלים בתמלוגים, מיליוני השמעות בפלטפורמות סטרימינג, וקריירות בינלאומיות שקופצות מדרגה – הקרדיט הקטן בסוגריים ליד שם השיר הפך לאחת המשבצות הנחשקות ביותר בתעשייה. עכשיו זה כבר ברור: לא רק מי יעמוד על הבמה בבאזל הוא שאלה לוהטת – אלא גם מי יכתוב לו את המילים. אז מה עומד בדיוק מאחורי כל זה? יצאנו לבדוק.

אבל לפני שנדבר על כמה כסף שיר כזה יכול להרוויח, חשוב להבין איך הכסף הזה מתחלק. "שיר מורכב ממספר רבדים של זכויות יוצרים: מילות השיר, הלחן שלו, והעיבוד המוזיקלי", מסבירה עו"ד רקפת פלד, שותפה במשרד גילת ברקת ושות' מקבוצת ריינהולד כהן, המומחית בדיני קניין רוחני. "כל אחד מהרכיבים הללו מזכה את היוצר הרלוונטי בתמלוגים. החל מהשמעות ברדיו ובטלוויזיה, דרך סטרימינג ועד להופעות חיות או שילוב בפרסומות. לפעמים מדובר בעשרות אלפי דולרים, ולפעמים זה מגיע גם למאות אלפים ואף יותר".

כשהעוגה מתחלקת – מתחילות הצרות

עם זאת, בתעשיית כתיבת השירים בישראל יודעים לספר שהשאלה היא לא רק כמה, אלא גם איך זה מתחלק בין כולם. גורם בכיר בתעשיית המוזיקה מסביר בשיחה עם "ישראל היום", כי כשיש כותב מילים ומלחין, התמונה פשוטה יחסית והרווחים ביניהם מתחלקים שווה בשווה. "כשהשיר מצליח, מדובר לרוב בתמלוגים של מאות אלפי שקלים, ולפעמים מעל מיליון, רק מאקו"ם, שהיא האגודה שפועלת לשמירה על הזכויות של היוצרים ודואגת לחלוקת הכספים".

עם זאת, ברגע שנכנס גם מעבד לתמונה, מתחילה פוליטיקה של חלוקות. דורון מדלי, מהכותבים הבולטים בישראל שגם היה אחראי על מספר שירים לאירוויזיון, ביניהם גם "Toy" שזכה בבכורה, הסביר על הנושא לעוקבים שלו בטיקטוק בסרטון שפרסם בדצמבר האחרון.

"כשנכנס מעבד מוזיקלי הוא מקבל אוטומטית 12.5 אחוזים מהלחן", הוא אומר בסרטון. אם הלחן משותף גם לכותב המילים, אז שניהם צריכים לוותר על חלק קטן מהאחוזים עבור המעבד. "ככל שיש יותר שותפים ליצירה, כך העוגה נפרסת דק יותר, ולכן הקרדיט עצמו הפך למוקד של משא ומתן, רגישות, ולעיתים גם ריבוי אגו", הוא מוסיף בסרטון.

אבל חלוקת האחוזים היא רק ההתחלה. ברגע ששיר נבחר לייצג את ישראל באירוויזיון – מתחיל המשחק הגדול באמת. לפי עו"ד פלד, עצם הופעת השיר בתחרות הנצפית ביותר באירופה, שמגיעה ללמעלה מ-150 מיליון צופים ברחבי העולם, הופכת אותו לפוטנציאל מסחרי אדיר.

"גם אם השיר לא זוכה, עצם החשיפה מקפיצה אותו למיליוני השמעות בפלטפורמות כמו Spotify, YouTube, TikTok ואחרות – וכל השמעה כזו שווה כסף". כשאומרים השמעות, חשוב להבין שלא מדובר רק בניגון של השיר ברדיו או בצריכה שלו בסטרימינג. גם כאשר השיר מופיע למשך כמה שניות בפרסומת, בסאונד ויראלי בטיקטוק או בכתבה חדשותית – מונה הכסף דופק.

הגורם הבכיר בתעשיית המוזיקה מוסיף כי בשנים האחרונות שירים שזכו להצלחה בתחרות, או אפילו רק השתתפו, גרפו סכומים נאים במיוחד. "יש שירים שהכניסו מעל מיליון שקלים רק מאקו"ם, בלי קשר לרווחים מהמוזיקה הדיגיטלית או מפרסומות", הוא אומר. לדבריו, גם שיר שמגיע למקום חמישי ומושמע שוב ושוב לאורך השנה, בתוכניות, באירועים ובשידורים חוזרים – ממשיך לייצר תמלוגים לאורך זמן. במקרה של שיר מצליח במיוחד – כמו "Toy" או "Hurricane" מדובר בזרם הכנסות שיכול להימשך שנים רבות.

המקרה של השיר "Hurricane" שייצג את ישראל באירוויזיון בשנה שעברה, מדגים כיצד כל תוספת לצוות היוצרים משנה את חלוקת הרווחים. גם כשזה קורה מאחורי הקלעים ובשקט יחסי. בתחילת הדרך היו חתומים על השיר אבי אוחיון וקרן פלס, אך בהמשך הצטרף גם המעבד והמפיק סתיו בגר. מה שזיכה אותו כאמור באופן אוטומטי ב-12.5 אחוזים מהתמלוגים על הלחן - נתח שנגרע מתוך חלקם של היוצרים המקוריים.

"כשהשיר מצליח, כמו במקרה הזה, זה הבדל של מאות אלפי שקלים", מדגיש הגורם הבכיר בתעשיית המוזיקה. לשם השוואה, הוא מזכיר את השיר "Toy" שזכה באירוויזיון, שם ניטש מאבק מאחורי הקלעים סביב הקרדיטים: האם סתיו בגר, שהיה גם המפיק המוזיקלי, זכאי להיחשב שותף בלחן ולא רק בעיבוד.

"זה לא רק עניין של אגו", הוא אומר, "זו שאלה של אחוזים – ושל תמלוגים שיכולים להימשך שנים. ההבדל בין 'רק' 12.5 אחוזים ליותר". בסופו של דבר, כאמור, סתיו בגר קיבל את הקרדיט גם על הלחנת השיר – אך כאמור, מדלי ובגר נאלצו לבסוף להתחלק בתמלוגים עם Jack White, בשל הדמיון לשיר “Seven Nation Army”.

ולמי מגיע באמת הכסף?

הממד הכלכלי של שיר באירוויזיון לא מסתיים רק בשאלה מי כתב אותו – אלא גם למי באמת מגיע הכסף. השנה, עלו טענות לפיה השיר של איסלנד דומה באופן מחשיד ל"חתונת השנה", של היוצר הישראלי אופיר כהן. עו"ד פלד מסבירה כי אמנם איגוד השידור האירופי (EBU) לא פסל את השיר, אך "במקבילה של אקו"ם באיסלנד בחרו לעצור את תשלום התמלוגים ולפתוח בבירור, מחשש שהתמלוגים משולמים ליוצרים הלא נכונים". לדבריה, החלטות כאלה אינן משפטיות, אך הן מושפעות מהתנהלות זהירה של גופי התמלוגים עד שתתקבל הכרעה. כדי שיצירה תיפסל או לא תזכה בהגנה, צריך להוכיח העתקה של חלקים מקוריים, ולא כאלה שנמצאים ב"נחלת הכלל".

תקדים מעניין שמזכירה פלד בהקשר הזה הוא זה של הזמרת מריה קארי, בעקבות תביעה שטענה כי הלהיט שלה "All I Want for Christmas Is You" מבוסס על שיר קודם בעל שם דומה. בתי המשפט דחו את התביעה לאחר שהתברר כי המוטיבים המוזיקליים שבמחלוקת – כמו רצפי אקורדים ושורות שיר – הופיעו ביצירות רבות קודמות ונחשבים לחלק מ"נחלת הכלל". כלומר, הם אינם זכאים להגנת זכויות יוצרים. המקרה הזה מדגים כיצד גם שירים מצליחים במיוחד לא תמיד מוגנים – אם לא מצליחים להוכיח מקוריות מובהקת.

אבל לא הכול זה כסף. בעולם המוזיקה, עצם הקרדיט על שיר לאירוויזיון יכול לשמש כרטיס ביקור שמקפיץ את הקריירה, גם אם השיר עצמו לא הפך ללהיט. גורם בתעשיית המוזיקה מזכיר כי גם שירים שנחלו אכזבה, כמו “Home” קובי מרימי (אירוויזיון 2019 בישראל) או "I.M." של מיכאל בן דוד (ב-2022), עדיין הביאו ליוצריהם תמלוגים מסוימים ופתחו להם דלתות. "ברגע שאתה מגיע לשם – כולם יודעים מי אתה, גם אם לא זכית", הוא אומר. דוגמה מובהקת היא המפיק ינון יהל, שחתום על השיר שייצג את ארמניה בתחרות השנה – מהלך שביסס את מעמדו בשוק הבינלאומי ויצר עבורו שיתופי פעולה חדשים גם מחוץ לגבולות הארץ.

אז בפעם הבאה שאתם רואים ויכוח על מי יכתוב את השיר שיטוס לאירוויזיון – תזכרו שזה לא רק עניין של אגו או חשיפה בטלוויזיה. מדובר במשבצת מוזהבת של תעשיית המוזיקה הישראלית, עם תג מחיר שיכול להגיע למאות אלפי שקלים, ולעיתים גם לדלתות שנפתחות בשווקים חדשים. הקרדיט הקטן בסוגריים ליד שם השיר כבר מזמן לא שולי – הוא הפך לשדה קרב שבו כל מילה, תו או עיבוד מוזיקלי נושאים איתם הרבה יותר ממה שנשמע על הבמה בבאזל או ממה שהקהל בבית בכלל מבין.