לא קורה כל יום: הזמר שניגן על במה אחת עם בעלה לשעבר של אמא שלו

התרבות הישראלית ידעה בשנים האחרונות שלל רגעי סגירת מעגלים בין־דוריים. משי קלינשטיין שרה עם הוריה ריטה ורמי, יזהר אשדות ובנו המפיק עילי מפיקים יחד אלבום ליהודית רביץ, וכבר עשור וחצי שגיא פורטיס מלווה בגיטרה את אביו, רמי, בהופעות. דור צאצאיהם של אייקונים שפרצו בשנות ה־80 וה־90 הוא כבר חלק מהנוף התרבותי הישראלי זה תקופה.

אבל המקרה של המוזיקאי הילל גזית, ובמיוחד שיתוף הפעולה שלו עם אביב גפן במסגרת המהדורה ה־12 של נשף הרוק השנתי של הזמר בשנה שעברה, שונה מכולם. בעיקר כי לא הרבה מוזיקאים צעירים יכולים לספר שניגנו על במה אחת עם בעלה לשעבר של אמא שלהם. בטח לא ביצעו שיר אייקוני שמדינה שלמה מכירה, ובמקרה עוסק באותה אם.

"זה היה מדהים ואני גאה בשיר הזה", מספר גזית, 18, על הביצוע שלו ושל גפן ל"הו, אילנה", מהמוכרים שבשירי האהבה הישראליים. "אני גם גאה שהוא נכתב על אמא שלי. בתור מוזיקאי אני יכול להגיד שזה אחד השירים הכי יפים שנכתבו בארץ".

גזית הוא בנם של אילנה ברקוביץ' והמוזיקאי אוריה גזית. חרף גילו הצעיר, הוא כבר הספיק לדגמן, להופיע בסדרות טלוויזיה לילדים ("מה הבעיה?", "שקשוקה" ו"אליצורה"), לדגמן, וכאמור - גם להופיע עם גפן. ועוד בפארק הירקון, הנחשק שבאתרי ההופעות בארץ. "נראה לי שזה התחיל כסתלבט שלי ושל דילן (גפן), כי אני ודילן חברים מאוד טובים, ואז זה פשוט קרה", הוא מספר על הרגע הסוריאליסטי בזמן שבו חבר לגפן. "אבל זה מדהים ומטורף בעיניי. זו היתה חוויה בלתי נשכחת, ועוד אחזור לשם בעצמי".

הייחוס המשפחתי גם יכול להיות דבר שמטיל צל או משתלט על השיח, כשמדובר באמן צעיר. עובדה שאנחנו מדברים עליו.

"שמע, אלה החיים שלי, זה מה שנולדתי אליו, אז זה לא מבאס אותי. אבל חשוב לי שיידעו שעבדתי על החומרים שלי בעצמי. אמא שלי לא כותבת לי את המילים לשירים. כילד קטן בבית הספר זה באמת הפריע, אבל באיזשהו שלב גדלתי לזה והבנתי שזו ברכה".

היה שלב שהיא ניסתה לגרום לך לחשוב פעמיים אם להיכנס לעולם הלא פשוט של תעשיית המוזיקה הישראלית?

"אני לא יודע איך היא חוותה את זה. האמת היא שלא כל כך דיברתי איתה על זה עד שבחרתי גם אני להיכנס לשם. אבל תמיד יש לי את הגב של אמא שלי, אם אני מבקש ממנה עזרה ברור שהיא עוזרת לי. זה הכל עניין אינדיבידואלי: כמו שהיא בחרה להיות חלק מזה פעם, גם אני בחרתי בזה והיא תמכה בי. זו היתה בחירה שלי. בסוף כל אחד חווה את הדבר בצורה שונה".

אם נשים בצד את הייחוס המשפחתי, את דרכו המקצועית מפלס הילל בזכות יצירה משלו. כבר כשהיה בן 12 החל ליצור מוזיקה בעצמו, ולאחרונה הוא הוציא את האי־פי "עוד שנייה", שבו הוא משלב ז'אנרים מוזיקליים מהיפ הופ ועד פולק, ומשתף פעולה עם צוות שמקיף אותו ומייצר עימו את אחד הדברים המרעננים שנשמעו כאן לאחרונה.

חולה על כדורגל

בין שמות כמו המפיק אופק עבוד, Benno וליעם חכמון שעובדים איתו, בולט גם שמו של אותו עילי אשדות מפסקת הפתיחה. מעין חותמת איכות של אחד המובילים שבדור המפיקים הצעיר שצמח בארץ, ומי שחתום בין היתר גם על ההצלחה של הזמרת נונו. "אני מאוד אוהב את עילי, הוא באמת אדם ומפיק מאוד איכותי", אומר גזית. "הוא מתעכב איתי על המון דברים ומאוד דואג שיהיה קשר בין המילים, הלחן, ההפקה והווייב הכללי של השיר. הוא נותן הערות בצורה ממש טובה. אני מרגיש כרגע שאני עובד עם המפיקים הכי טובים בארץ".

לניימדרופינג שהוזכר עד כה מצטרף גם שמו של הכדורגלן האגדי אריק בנאדו, שנישא לברקוביץ' כשלוש שנים לאחר שהילל נולד. אף שהשניים כבר אינם נשואים, גזית לא מותיר כל ספק באשר למקום של בנאדו בחייו. "בכל מובן אריק זה אבא שלי", הוא אומר. "אני מתייעץ איתו על כל דבר".

באותה מידה יכולת להפוך להיות כדורגלן.  

"וואו, אני מת על כדורגל. הלוואי שהייתי יכול להיות שחקן כדורגל, אני לא בנוי לזה. כדורגל הוא אחד הדברים האהובים עלי, כנראה במקום השלישי אחרי מוזיקה ומשחק. בארץ אני אוהד מכבי חיפה ובחו"ל אני אוהד את מנצ'סטר יונייטד. בכל זמן שיש לי אני משחק". 

הוא ניסה לאמן אותך?

"כן, ניסה, אבל זה לא עבד לו. אני לומד בעצמי".