גראמי 2025: ביונסה סוגרת חשבון עם טיילור סוויפט

ביונסה היא אמנם שיאנית הזכיות בגראמיז(ספוילר: בטקס האחרון היא שברה את השיא שהיא בעצמה קבעה) אבל בקטגוריית אלבום השנה? כאן הגראמי, פעם אחר פעם, הפנה לה גב.

ארבע פעמים ביונסה הייתה מועמדת לקטגוריית אלבום השנה בטקס פרסי המוזיקה הנחשב. בשנת 2010 היא הייתה מועמדת לפרס היוקרתי עם האלבום "I Am …Sasha Fierce", מי שלקחה את הפרס הייתהטיילור סוויפט. חמש שנים אחרי וביונסה מועמדת עם האלבום הנושא את שמה, אלבום ששינה את חוקי המשחק של תעשיית המוזיקה וקבע מחדש את יום ההוצאה של מוזיקה עבור כל התעשייה. אבל גם שם ביונסה יצאה בידיים ריקות. בפעם השלישית כולם היו בטוחים שהגיע הרגע, השנה היא 2017, ביונסה מועמדת עם "Lemonade", אלבום שמבקרי מוזיקה רבים הכתירו כאחד מהאלבומים החשובים של העשור. הזכייה הייתה בהישג יד, אבל מי שלוקחת בסופו של דבר את הפרס היא אדל והאלבום "25". בנאום הזכייה שלה אדל טענה כי ביונסה הייתה צריכה לזכות ומוסיפה שהאלבום "Lemonade" הוא יצירה מונמנטלית.

ב-2023, כשהשיח על ההתעלמות של הגראמי חזק מתמיד, ביונסה הייתה מועמדת על "Renaissance", החלק הראשון של טרילוגיית האלבומים שלה שחוגג קוויריות שחורה. אך היא שוב הפסידה – הפעם להארי סטיילס. האם האלבום היה גאה מדי? שחור מדי עבור המצביעים השמרניים של הגראמי? כך או כך, זה היה עוד לילה שבו ביונסה נותרה מחוץ לזכייה הגדולה.

אין דרך אחרת לנסח זאת: במשך שנים, ביונסה נשדדה על ידי הגראמיז. יש לא מעט אמנים שעושים מוזיקה טובה, אך מעטים יוצרים אמנות שמשנה סטנדרטים, סוללת דרך ומעניקה קול לאלו שאינם יכולים לדבר בעצמם. ביונסה היא כל הדברים האלו יחד.

בשנה האחרונה היא שוב הוכיחה זאת עם "Cowboy Carter". כילידת יוסטון, טקסס היה טבעי עבורה לעסוק בקאנטרי. אך כאישה שחורה, הדרך לשם הייתה מורכבת יותר. כן, גם ב-2024, גם אם את ביונסה. במקום לבחור בדרך הקלה וליצור עוד אלבום פופ מצליח, היא בחרה להתעמת עם ז'אנר שכבר דחה אותה – ולכבוש אותו. "Cowboy Carter" חושף את השורשים האבודים של הקאנטרי ומזכיר לנו שהז'אנר, כמו רבים אחרים, נולד מהמוזיקה השחורה.

אבל זה לא רק העבר שביונסה נותנת לו מקום, אלא גם העתיד. הבחירה של ביונסה לעסוק בז'אנר שנתפס לבן ולזכות להתעלמות ממנו הוא מהלך לא פחות מחלוצי כי מהרגע שעשתה זאת, לא מעט אמני קאנטרי שחורים התחילו סוף סוף לקבל הכרה.

הרגע הזה הוא נקודה בזמן. אולי עכשיו חלקנו לא רואים את זה, אבל בעוד 30, 40, 50 שנה, כשמוזיקת קאנטרי שחורה תהיה דבר שבשגרה, אנחנו נסתכל על הרגע הזה ונגיד "כאן זה התחיל, היינו חלק מההיסטוריה".

ביונסה הפכה לשם נרדף להצלחה, עוצמה ומצוינות לא רק בגלל שהיא לא מתפשרת על האמנות שלה, אלא כי היא מבינה את הכוח שלהמוזיקה; כוח לשנות, לשבור מחסומים ולערער תפיסות. הזכייה שלה באלבום השנה הגיעה מאוחר מדי, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם. מזל טוב, ביונסה.