"פתאום טסה זעקה": מוזיקאים, שחקנים ואנשי תרבות בפרויקט מסקרן

אוסף האומנים הנשמעים בשיר החדש "פתאום טסה זעקה" מגדיר עצמו כ"קבוצה של אנשים שמבקשת לא להיכנע לייאוש". חבורת מוזיקאים, שחקנים, מאיירים ואנשי תרבות שחברו להם יחד, כדי לשיר מילים שכתב הסופר דויד גרוסמן, וכדי להעניק מעט תקווה ליושבים בציון בתקופה מאתגרת ומורכבת זו בתולדות המדינה.

שאנן סטריט, דרור קרן, יעל שרוני, עמית אולמן, גיא מוזסוזאב אנגלמאיריצרו יחד פרויקט מוזיקלי, ויזואלי וטקסטואלי שמייצג, כדבריהם, "גם סבל וגם תקווה, גם חושך וגם אור, גם אימה וגם נחמה".

"השיר הזה נולד ממצוקה, מכאב שהנפש כבר לא יכלה להכיל", מספר גרוסמן על המקום ממנו בקעו המילים. "מה עושים עם הדבר הזה שעברנו, שאין מילים לתארו, שאנחנו אילמים מול כובד צערו? לכתוב עוד מאמר? לנאום עוד נאום? מנגנוני השמירה העצמית הכתיבו שיר, זעקה, והשיר ענה לה: תני להיות, רק להיות, בלי להבין, בלי לחשוב, עד שתפסק לכאוב הארץ הנבזזת, הנאנסת".

"קודם כל, כשדויד קורא אני יוצא, רוצה או לא רוצה" מספר סטריט, בשגרה סולן להקת הדג נחש, על תהליך היווצרות הקולקטיב התרבותי המגוון הזה. "את הטקסט של השיר קיבלתי בוואטסאפ מכמה חברים שונים ששמעו אותו בהפגנה, עוד לפני שדויד פנה אלי. כשעובדים על טקסטים משובחים כל כך ממשיכים להבין וללמוד עוד ועוד במהלך העבודה ואף אחריה. היה כיף גדול לשחות בבריכה הטקסטואלית-מוזיקלית הזו, עם אנסמבל מבצעים ויוצרים מוכשר כל כך".

יעל שרוני מוסיפה: "אחרי ה-7 באוקטובר הרגשתי שנגמרו המילים. כשפגשתי בטקסט של דויד הרגשתי שנמצאו מילים שמצליחות לתת ביטוי לעוצמת ולמנעד הרגשות. אני מודה על הזכות לקחת חלק ביצירה לצד אנשים טובים שאני מעריכה כל כך".