אחרי כ־20 שנה בסצנת הראפ וההיפ הופ האמריקנית, בשמונת החודשים האחרונים קושה דילז מצא את עצמו פועל גם בגזרות ההסברה, בצילום סרטונים לטיקטוק ובראיונות רחוב.
זה לא שהראפר היהודי, שנולד בניו ג'רזי בשם רמי מתן אבן־אש לזוג הורים ישראלים, רצה להתרחק מהמקורות שלו - אפילו שם הבמה שלו הוא עיוות או גרסת רחוב של "מלפפונים חמוצים כשרים" - אבל מאז 7 באוקטובר, כמו יהודים רבים בעולם, הוא מרגיש מגויס למלחמה לאומית. ובניגוד לרבים אחרים - לו יש גם חשיפה, מעמד ותעוזה גדולים יותר.
כי נוסף על שירים פרו־ישראליים שהקליט והוציא מאז, כמו "Bring the Family", שקרא להשבת החטופים משבי חמאס, ו"Watermelon", שעסק בקישור הקיים בין עמדות פרו־פלשתיניות לבין אבטיחים, קושה גם נכנס ללא פחד בין מפגינים אנטי־ישראליים, מתעמת איתם ומעמת אותם עם העובדה שרובם לא באמת מבינים הרבה בנושא שהם מפגינים עבורו.
View this post on Instagram
בולט במיוחד סרטון שהוא צילם ושהפך ויראלי, שבו אישה מבוגרת בכובע ברט אדום פשוט לא מצליחה לענות לו על שאלות בסיסיות בנושאי מוסר - ולפעמים עונה תשובות שמצדיקות, מבלי להתכוון, דווקא את הצד הישראלי.
"יום אחד פשוט יצאתי החוצה עם מיקרופון ומצלמה", הוא מספר כשהוא בביקור בישראל, לקראת השתתפותו במופע של הגיטריסט יוסי מזרחי והאנסמבל החדש ורב־המשתתפים שלו The Invisible Dancing Rabbi Experience, שיתקיים היום במסגרת פסטיבל הג'אז הבינלאומי ירושלים. "גיליתי דברים ממש מעניינים".
גילית צד עיתונאי בך שלא הכרת.
"לקחתי קורס בעיתונות בתיכון, וגם כתבתי מאמרים מנקודת מבט של אדם פיכח כבר 20 שנה. גם הייתי חלק מנבחרת ההיאבקות בתיכון שלי. יש בי כל מיני צדדים. זו זכות להיות אדם רב־כישרונות".
בזמן האחרון בילית לא מעט זמן בהפגנות פרו־פלשתיניות. זה דורש אומץ, אבל גם המון הומור. אתה מצליח לא להתעצבן מול בורות איומה.
"אני מסוג האנשים שאוהבים ללכת למקומות שבהם אנשים לא אוהבים אותי. שם אני הכי נהנה. אני חושב שזה המוזיקאי האנדרגראונדי שבי, שהתמודד עם המון דחיות. אבל בישראל גם הלכתי להפגנות בקפלן, וגם לכיכר החטופים. אני לא יודע כמה אנשים הלכו לכל השלושה. מה שמיוחד במה שקורה בישראל, ואין את זה בשום מקום אחר, זה היכולת של אנשים כאן לבקר את המדינה, לפעמים לשנוא אותה, ועדיין להילחם עבורה.
"החוכמה, כקומיקאי וכאמן, היא להבין כמה כל מה שקורה כרגע הוא מטופש ומטורף. קיצוניות היא דבר די משוגע, כולם רוצים לעשות את הדבר הנכון ומשוכנעים שהם עושים אותו".
בתוך כל זה, לא חששת להיות מזוהה רק כראפר יהודי? זה מכניס אותך לקטגוריה מאוד ספציפית.
"יש בזה משהו, אבל השם האמיתי שלי הוא רמי. יש אנשים שחושבים שאני מצרי, למשל. מבחינתי היהדות היא גאווה. אני בא ממשפחה שבה נושא הדת הודחק. אבא שלי גדל במדינה קומוניסטית, אני לא חושב אפילו שהוא חגג בר־מצווה. באמריקה להיות ישראלי זה יותר מגניב מלהיות יהודי־אמריקני, יש דרגות של יהדות. כמו כן, בעידן האינטרנט אנשים מביעים יותר גאווה במקורות שלהם.
"בארה"ב יש את ז'אנר היהודים שיגידו קשקושים כמו 'כיהודי, אני מאמין שישראל לא צריכה להיות קיימת' - אבל זה רק כי אין להם את נקודת המבט הייחודית שיש לכם כאן על המצב. שם יש שתי אופציות מנוגדות לחלוטין זו לזו, ואצלכם יש הרבה יותר פתרונות".
כאמור, דילז יתארח במופע מוצלח של מזרחי, שהתחיל לפני שלוש שנים כפרויקט חד־פעמי במופע סיום שנה של שנקר בשבוע האופנה בתל אביב, והגיע עד לשבוע האופנה בניו יורק, עד שהזמינו אותו גם מארגני פסטיבל הג'אז בעיר הקודש. נושא האופנה והבגדים התחלף ברצון להציג פרשנות מודרנית על מוטיבים יהודיים, וכך גויס קושה למשימה.
"לא רציתי סתם להביא ראפר", מסביר מזרחי, "אלא ראפר יהודי שחי בניו יורק ושיכול להתחבר מבחינת המסורת ולכתוב טקסט שיתחבר קונספטואלית, במיוחד בימי מלחמה. היה לי חשוב שזה לא יהיה גימיק, ושכל מי שעושה את זה באמת יזדהה עם זה.
"אני מכיר את קושה המון שנים, מסיבובי ההופעות שלי בארה"ב. הוא אדם שפועל מתוך תחושת הבן הטוב. הוא מאוד מחובר, ובעיקר אדם ממש טוב. הלב שלו במקום הנכון. הוא בא להיות חלק מהאנסמבל שלנו, ומאוד שמח לבוא ולתרום את חלקו. הוא לא חי פה, ולא היה חייב. זה לא מובן מאליו".
פסטיבל הג'אז הבינלאומי בירושלים, מבית פסטיבל ישראל, יתקיים בתאריכים 21-19 ביוני במוזיאון ישראל ובצוללת הצהובה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו