שנה וחצי אחרי המועד: פורטיסחרוף טרפו את הבמה

אפילו הם כבר לא האמינו שזה יקרה. אבל שנה וחמישה חודשים אחרי שהוכרז על המופע, שנה ועשרה ימים אחרי שהוא אמור היה להתקיים במקור, ושבוע וחצי אחרי המועד החדש שנקבע לו (ואז נדחה שוב) - האיחוד של פורטיסחרוף יצא אמש (מוצ"ש) לדרך.

במקור, טרם ימי הקורונה, נועד מופע האיחוד לציין 30 שנים לאלבום "1900?" ואמור היה להסתכם בשתי הופעות. כעת הוא הפך לסדרת הופעות לציון מה שפורטיס הגדיר כ"100 שנה לפורטיסחרוף". הוא לא לגמרי מדייק, אבל אחרי קורונה, מלחמה וכל כך הרבה ייאוש - מה זה חשוב?

קהל בוגר ברובו פקד את האמפיפארק ברעננה, לראשונה מתוך שש הופעות הקאמבק של הצמד, שעזר להגדיר רוק ישראלי מהו. רמי פורטיס, ברי סחרוף והלהקה שמלווה אותם נראו מחויכים מעצם המעמד, ואפשר להבין אותם. אם לאדם הממוצע השהות הארוכה בין ארבע קירות כיבתה את אש הנשמה, אז למוזיקאי, זה שרגיל להופיע מול קהל ולזכות במחיאות כפיים מדי ערב, המשימה היתה מורכבת במיוחד.

אבל פורטיס וסחרוף אינם אמנים שיתנו לעיכוב, קשה ומצלק ככל שיהיה, לעצור אותם. והם גרמו לערב הפתיחה של האיחוד הנוכחי שלהם להיות שווה כל רגע של המתנה. יעידו על כך אורכו של כמעט שעתיים וחצי ו־25 שיריו.

"האמת היא שאנחנו מתרגשים, גרוננו ניחר ואנחנו לא מאמינים שהגענו לרגע הזה", אומר פורטיס לקול שאגות הקהל, אחרי פתיחה מפתיעה בדמות "להתעורר" ו"תחת אש" (הרלוונטי מתמיד). "היה לנו קשה מאוד", הוא אומר. "קשה קשה קשה. אני מקווה שעכשיו יהיה טוב. אנחנו אוהבים אתכם על הסבלנות". מפאת קוצר הזמן והאיחור הקל הם ממעטים לדבר בשלב זה ונותנים למוזיקה את הבמה. "לייפציג ברצלונה", "תחנה סופית", "הפוך" וביצוע קסום של "שקיעתה של הזריחה" נורים בזה אחר זה, בטרם מתחיל הערב להעלות הילוך.

"חדשות מהירח", שיר הנושא של אלבום האולפן המשותף האחרון שלהם (והשיר הכי פורטיסחרופי שבו) מחמם מנועים לקראת המעבר לחלקו השני של המופע, שנפתח ב"חלום כחול". הקהל ברעננה, שעד כה עמד על רגליו אך עוד לא רקע בהם, עובר גם הוא סופסוף למוד הופעה. גם לו לקח קצת זמן להתרגל, אחרי שנה של הופעות על המרקע. בהמשך יבואו בשורה "ניצוצות", "חלליות", "חתול מפלצת" ו"לחץ" - קלאסיקות של הצמד, ביחד ובנפרד. רובם מבוצעים בעיבודי לייב ארוכים ומשודרגים, כיאה לשירים שהשביחו והשתכללו עם השנים, כמו כותביהם.

ואז פורטיס מתחיל לדבר. הוא אמנם כבר לא שר מדויק תמיד (לא שהטיקט שלו אי פעם היה של זמר גדול), אבל על מה שאיבד ביכולות הווקאליות הוא מפצה בכריזמה ובשלהוב הקהל. ברגע מסוים הוא אפילו זורק בדיחה למביני עניין בסגנון "כבוד שלא החזרתם את הכרטיסים. מה, זה סליון דון?". וקצת לפני "את לא" ו"כמה יוסי" - רגעי שיא בהופעה שידעה מספר כאלה - הוא מודה ומתוודה: "בהתחלה פחדתי לשכוח איך נראית במה". אחרי ביצוע ארוך ומשולב אלקטרונית של "נעליים" (בו מתארחים אנשי רד אקסס, ההרכב שגם פתח את הערב) וביצוע של "אין קץ לילדות", מגיע הדרן נהדר אך משונה למדי.
משונה פשוט מכיוון שבחירת השירים בו נדמית רנדומלית לחלוטין. "אמריקה" הוא שיר מתבקש בכל הופעה של פורטיסחרוף, וגם "שועל במנוסה", נגיד. ההחלטה לשיר את "העולם האמיתי" (זה שהם מודיעים שרשמית חזרנו אליו) מובנת בקונטקסט הנוכחי, אבל לצדם יש גם הפתעות בנוסח "בסוף של יום" מאותו "על המשמרת", ו"עיר של קיץ" - להיט אדיר בן יותר מ־20 שנה, אבל כזה ששייך לברי לבד.

האמת היא שזה עבד, שכן לצד שירים שסיפק שיתוף הפעולה הרשמי שלהם לאורך שנים, בערב השתלבו גם שירים מקריירות היחיד של השניים (וגם כך זה לא שהם ממש התרחקו אי פעם זה מזה).

ב־15 במאי 2015, בדיוק לפני 6 שנים ושבועיים, הם עמדו באותו המקום בדיוק. כותב שורות אלה זכה להיות נוכח שם גם אז, ולא יכול היה שלא לשים לב למספר הקבלות מעניינות בין שני האיחודים. ההופעה ההיא חתמה יום שבו הוקמה ממשלה חדשה, וגם זו של אתמול מתרחשת בשבוע משמעותי למדי בפוליטיקה המקומית. כמו אז, גם הפעם הם עלו באיחור של כ־20 דקות, שגרם להם לבצע לא מעט שירים בשרשרת, בלי הפסקות (ואולי טוב שכך. כשמדברים פחות מספיקים יותר). אפילו את בדיחת מחיאת הכפיים לטובת אלה העומדים בצדי הבמה, "ששומרים על האמצע מלזלוג הצדה" סיפר פורטיס אז ועכשיו .

ועדיין, גם אם האיחוד הנוכחי הגיע מוקדם יותר המצפוי (הם דיברו אז על עשר שנים עד האיחוד הבא), איכשהו הכימיה בין שניים מהענקים המוזיקליים הגדולים ביותר שידענו כאן - ממשיכה להתקיים, גם אחרי כל כך הרבה שנים ובמות יחד.

מילה טובה חייבת להיאמר על הצוות שמלווה אותם. מגיא פורטיס, הבן־של, דני עבר הדני, נעה אילי ויונתן דסקל הצעירים, דרך שמות ותיקים יותר כמו גיל סמטנה, יובל שפריר וניר מנצור. ישן התמזג עם חדש אמש, וגרם לכל העסק להישמע הדוק, או כפי שהצעירים אוהבים לקרוא לו: "טייט".

בעוד חודש ושבוע בדיוק יחגגו פורטיס וסחרוף יום הולדת, באותו יום: 67 ו־64 בהתאמה. 40 שנה מתוך התקופה הזו הם הם מנגנים יחד. אחרי כמעט חצי מאה, כשגורלם הבימתי והאמנותי שזור זה בזה לאורך כל כך הרבה עשורים, מה זה בשבילם עיכוב של שנה וחצי.