"היי נהר", אלבומה ה-14 של דנה ברגר, יראה אור בחודשים הקרובים, ממנו יוצאת היום הסנונית הראשונה, השיר "עטופה ומוגנת". את הסינגל הראשון היא מקדישה לנשים הנמצאות עדיין בשבי, ומקווה שהמוזיקה שלה תצליח לנחם במעט את מי שזקוק לכך.
מאז 7 באוקטובר ירדה עם הגיטרה לשטח, הופיעה בפני מפונים, חיילים ומשפחות החטופים, כשהיא נותנת לשירים שלה לדבר בתקופה בה לא מצאנו את המילים. במקביל ליציאת האלבום החדש, יוצאת דנה בסיבוב הופעות עם הרכב נגנים חדש, בו תבצע את שירי האלבום לצד מיטב שיריה בעיבודים חדשים (13 ביוני בהיכל התרבות בתל אביב, ו-20 ביוני באלמא בזכרון יעקב).
"השיר נכתב כשיר ריפוי ללב של אישה שאני אוהבת שהיתה צריכה חיבוק, ותוך כדי כתיבתו הבנתי שאני גם כותבת לעצמי, לבת שלי, לאמא שלי ולכל מי שצריך חיבוק ללב שלו", מספרת ברגר. "שיר שמזכיר לי שמותר לי להיות חלשה לפעמים, שמותר לי להיות עצובה, שאי אפשר להחזיק כל הזמן את הכל ולהיות חזקים ושמחים ומוצלחים בלי לתת מקום לכאב ולצורך שלנו לעצור ולנשום.
"בימים הקשים האלה שלנו, אני מרגישה שהשיר הזה מתאים עוד יותר מתמיד. גם בימים כתיקונם אנחנו צריכים לזכור לנשום, אז בימים האלה, בהם המתח, הכאב והקושי גדולים כל כך, על אחת כמה וכמה".
מוזיקה הפכה מקור לנחמה וריפוי מאז 7 באוקטובר.
"נכון. מאז שהמלחמה הארורה הזו התחילה, מוזיקה הפכה להיות כוח מנחם ומרפא עוד יותר מתמיד. הרגשתי את זה בהתחלה כשלקחתי את הגיטרה והגעתי לשיר מול אנשים שעברו את האימה ואיבדו את הכל. ראיתי כמה המוזיקה מחברת ומאפשרת לנו להרגיש ולהתחבר ללב. הלב שלנו נוטה באופן הישרדותי להשתריין ולהקשיח את עצמו כשהכל בוער בחוץ. כשאין קרקע, המוזיקה יודעת לרכך קצת את הלב, לחבר אותנו אל עצמנו ואחד אל השנייה.
"לפני כמה שבועות הגעתי לקיבוץ בארי עם הגיטרה לשיר ולנגן לחברים שחזרו לגור בקיבוץ. המעמד היה כל כך מרגש ומיוחד. זאת זכות גדולה עבורי להיות עם האנשים האלה. כששרתי להם את 'הנה באתי הביתה' המילים קיבלו משמעות חדשה ומצמררת, הדמעות זלגו והביחד חיזק. גם בתקופה האחרונה כשחזרו ההופעות 'הרגילות', הסדנאות והריטריטים, אני מרגישה את הלב השבור של כולנו ואת הצורך הגדול בנשימה במוזיקה ובביחד".
את מצליחה להישאר אופטימית?
"אמא שלי לימדה אותי תמיד תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה. אני חושבת שאם אנחנו נמצאים כאן בתקופה המורכבת והעצובה הזאת, בטוח יש לזה סיבה וכל עוד אני כאן ויש נשימה באפי, אני בוחרת לעשות הכי טוב שאני יכולה. לבחור בחיים, לזכור ולהזכיר שיש לנו תמיד על מה להודות ושתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר".
