יש לנו סיכוי להינצל? אביתר בנאי מציע נחמה בתוך הכאוס

ב־8 באוקטובר עמד אביתר בנאי להיכנס לאולפן להקליט שירים חדשים, ראשונים מאז "החיים מתחילים לנגן" מ־2021. אם המשך המשפט המתבקש כאן הוא "לא תאמינו מה קרה אחר כך", גם כמעט שלושה חודשים אחרי אותו "אחר כך" עדיין קשה להאמין.

אפשר להכניס אלבום חומרים טריים של בנאי לרשימת הדברים הנהדרים שמתקפת הטרור של 7 באוקטובר לקחה מאיתנו, יחד עם תמימות, תחושת ביטחון, שגרת חיים וקרקע יציבה. גם בנאי לא יכול היה לברוח מהתחושה הזו, אבל כחלק מתהליך תרפויטי (לקהל שלו וכנראה גם לו) הוא החל לנגן את החיים חזרה מתחושת החידלון שלפתה אותנו, במפגשים אינטימיים, קטנים. קרובים ככל שפלטפורמה כמו פייסבוק תאפשר.

התוצאה מסגירה את כוונתה כבר מהכותרת. "עוגן במים" הוא אלבום קטן, מינימליסטי, של אדם, גיטרה, תקווה ואלוהים. הוא שואב מאחרים ומנסה להעניק איזושהי תחושת ביטחון, שטמונה בשילוב בין נכסי צאן ברזל תרבותיים מוכרים לבין הקול של מי שלמדנו לבטוח בו. זה עובד במיוחד בגרסת הכיסוי ל"מחפש את הכיוון" של בנאי אחר, מאיר ז"ל. קאבר שלא רק שעושה חסד עם המקור, אלא גם לרגעים מהדהד אותו ממש ברמה ווקאלית. "שיר" של אתי אנקרי זוכה כאן לביצוע מצמרר, וכמוהו גם "הדייגים" של ארז הלוי ו"שיר אהבה טרי" של שלמה גרוניך, שחותם את האלבום בקטע אווירתי וקודר מוזיקלית, אך כזה שמעודד מבט לעתיד.

אין כאן קאברים שיהפכו לרגעי חובה בהופעות של המוזיקאי האהוב הזה, כמו "חתונה לבנה" - במקור של שלום חנוך, שכמעט שייך לאביתר בשלב זה. "אל תפחד" של בנאי נוסף, הפעם אהוד, אמנם זכה לביצוע מרגש קצת יותר מצד רותם בר־אור ודניאלה ספקטור בפרויקט "צו השעה", אבל זו ממש לא תחרות אינטרפרטציות.

במשימת־העל שלו לברוא קצת שקט ויופי בתוך כל הזוועה בנאי עומד בהצלחה יתרה. או כפי שהוא עצמו אומר באחד מקטעי ההרהור־הגות שלו: "איך החיים פורצים דרך המוות, צומחים מתוכו. נפתחים ועולים בכזו פשטות ושקט. כמה עצומה ועדינה התנועה שצומחת מתוך האימה".