"השירים לא יכולים שלא להגיב לשינויים שהמקום הזה עובר"

את "רוחות", עבודה קולית של המוזיקאי והאמן דניאל קיצ'לס שמוצגת החל מהשבוע שעבר בבית הנסן בירושלים, מוביל קול עמוק ומוכר.

לרקע צליליה של מקהלת גברים כמו־כנסייתית המלווה אותו נשמע ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין מספר באנגלית על הסכסוך הישראלי־פלשתיני מנקודת מבטו. "לא האמנתי שתהיה הזדמנות לפתור את הקונפליקט", הוא אומר בפתח דבריו. "הקונפליקט הנוראי שבין היהודים והפלשתינים", הוא מוסיף, ומספר על הפרעות שחווה בימי חייו, על הניצחון על חיל האוויר המצרי ועל ההתנגדות שאותה יחווה כל מי שינסה לשנות את המציאות הקיימת.

מדובר בקטע שסימפל קיצ'לס, לשעבר איש להקת "יאפים עם ג'יפים", מתוך ראיון שהעניק רבין ז"ל ב־1994, כשנה לפני מותו, אבל לא קשה למצוא את ההקשר העכשווי שלו לימים אלה, ממש כפי שאלבומו החדש "בעל עגלה" מציג תכנים, שורות והלך רוח שהולמים את הימים שאחרי מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר.

מבחינתו, הוא אומר, זה אך הגיוני, בהתחשב בעובדה שהיצירה שלו - בין אם המוזיקלית או האמנותית - מתכתבת דרך קבע עם המקום שבו הוא נמצא ופועל. "אני חושב שהכתיבה שלי עוסקת בעיקר במה שקורה מעבר לחלון, המקום שאני חי בו - מה שאני רואה, מה שאני שומע, מה שאני קורא בכותרות העיתונים", הוא מגלה.

"ונראה לי שברגע שיצירה עוסקת בצורה מובהקת במקום, אז כשהמקום עובר זעזוע כל כך עמוק ושבר כל כך גדול השירים לא יכולים שלא להגיב לשינויים שהמקום עובר. זאת אומרת שהם הפכים להיות שלוחה של המקום ומגיבים בהתאם. במיוחד ביצירה שיש בה שורות כמו 'מי דופק בשער בשעה כזאת', 'רוצים לראות את הבנים בבית' או 'אם תיטמן באדמה הלילה תהיה חשוב מכל אחד בצד הזה שלה'. נראה לי שאלבומים, ואמנות באופן כללי, כותבים את עצמם מחדש כל הזמן. זה חלק מהיופי של אמנות. בעיקר כשהיא לא מנסה להסביר את עצמה יתר על המידה, יש איזשהו חופש גם למי שמקשיב וגם למציאות כל הזמן לעצב אותה באופנים שונים בהתאם לרוח, לטמפרטורה שבחוץ. היא מתכווצת ומתרחבת.

"האלבום הזה נכתב במהלך שש השנים האחרונות מאז שסיימתי את אלבום הסולו הקודם שלי, אבל היו כאן מבצעים ופיגועים ותחושה של מתח ומלחמה. אלה החומרים של המציאות שממנה השירים האלה נוצרו, ולכן זה מדהד. אני חושב שיש לזה הגברה יותר חזקה כשאתה שומע אותם על רקע מה שקורה פה עכשיו. אבל אני חושב שמאז שהתחלתי לכתוב ולשחרר דברים עסקתי באנשים, במנטליות, בקונפליקטים. אם חושבים על האלבום הראשון של יאפים, 'בשנת החרב בחוץ והרעב מבית' - גם זה אלבום שיצא לפני 20 שנה, ואפשר למצוא כבר בכותרת ובעטיפה שלו משהו להיאחז בו".

כרגע אפשר להגיד שכאומה אנחנו מלוכדים תחת רעיון מסוים. אתה חושב שזה יהיה יותר קשה בהמשך להציג רעיונות שמאתגרים את התפיסה הקונפורמיסטית?

"בישראל, ולא רק בישראל, תמיד היה קשה להציג איזושהי אלטרנטיבה. לא רק בשדה הפוליטי אלא בגם באמנותי. זאת אומרת בשנייה שאתה לא חלק מהזרם המרכזי ומה'אנחנו' המדומיין הזה, אתה נשאר הרבה פעמים מחוץ לאיפה שדברים קורים ואני רגיל לזה. העשייה שלי נעשית מתוך מודעות לכך שאני עושה אותה בשביל עצמי לפני כל דבר אחר. בניתי לעצמי גם חיים שמאפשרים לי לחיות בלי להיות תלוי בשום דבר. יש פה גישה מאוד קונפורמיסטית ונוקשה לגבי טעם באופן כללי. אבל בשוליים תמיד קורים דברים מעניינים. השוליים הם מקום טוב ללכת אליו ולחפש בו אוצרות".