זו הסיבה שכמעט כל הזמרים באירוויזיון מזייפים

אם גם אתם הזדעזעתם מהביצוע האחרון שראיתם על הבמה בליברפול, והתפלאתם איך זמרים כל כך גרועים מגיעים לבמה הגדולה בעולם מול כמעט 200 מיליון צופים – אתם ממש לא לבד. זה לא שפיתחתם פתאום שמיעה מוזיקלית חדה במיוחד (99% מבני האדם הם בעלי שמיעה מוזיקלית טובה) – אלא שזו אחת מהפעמים הבודדות שבהן אתם שומעים את הזמרים שרים בלי אף תיקונים.

בדרך כלל כשאתם שומעים שירים, הם תוצאה של הרבה "טייקים" שהוקלטו, כלומר ניסיונות חוזרים ונשנים, שמתוכם נבחרו הטובים ביותר שמהם הוצאו הזיופים, הנשימות הקולניות ושאר צלילים פחות מלודיים. נוסף על כך, בשירים עושים תיקוני צליל זעירים – מה שמוכר כבר משנות ה-90 כ-AutoTune.

אפילו בהופעות חיות יש לא מעט תיקונים: כמעט בכל הופעה שבה הזמר רוקד, הוא רק מזיז את השפתיים בלי להוציא קול, ומה ששומעים הוא ה"פלייבק" (הגרסה המוקלטת באולפן). גם אוטוטיון עובד בזמן אמת. למעשה, כבר ב-2005 החלה אימוג'ן היפ הבריטית להופיע עם השיר Hide&Seek, שבו היא הקליטה את הקול שלה בזמן אמת, ובעזרת אורגנית שמחוברת למחשב משמיעה אותו ברקע כקול שני ושלישי.

באירוויזיון, לעומת זאת, שולטים כללים נוקשים: בעוד המוזיקה מאז 1999 היא אכן "פלייבק" - כשאף שיש איסור על חיבור כלי נגינה על הבמה - הזמרים חייבים לשיר בלי פלייבק ובלי אוטוטיון. לכן, כל טעות קטנה נשמעת פתאום כמו זיוף בלתי נסלח.

אבל זה לא הכל. במהלך השנים התלוננו לא מעט זמרים כי בשל העובדה שמדובר באירוע כפול – גם הופעה חיה באולם וגם שידור טלוויזיוני – מה ששומעים בשידור הטלוויזיוני הוא לא מה ששומע הקהל החי והאמן עצמו. לדברי האמנים, לפעמים קיימים הבדלים של שברירי טון בין האוזניות והרמקולים באולם לבין השידור הטלוויזיוני, ולכן הם נשמעים בטלוויזיה כאילו הם שרים בסולם שגוי. אלא שאם זו הבעיה, לא ברור למה היא קורית רק לחלק מהאמנים.