"פחות אבל כואב", "שיר לשירה" ואחרים: השירים הגדולים של יהונתן גפן

מאגר היצירה של יהונתן גפן היה עצום והכיל שלל ז'אנרים וסוגות תרבות - מספרות ילדים ומבוגרים, דרך תסריטאות ומחזאות ועד פובליציסטיקה ופזמונאות. ושם, בפזמונאות, הוא פנה באמצעות קולותיהם והגשתם של אחרים, אל קהלו הרחב ביותר וכתב שורה ארוכה של נכסי צאן ברזל מוזיקליים. באופן מעניין, דווקא פזמוניו, השירים שכתב לאחרים ואשר נשמעו בכל בית או רכב, לא תמיד זוהו עמו.

לרוב ההדיוט לא קישר באופן אוטומטי בין גפן ובין להיטים כמו "אין מדינה לאהבה" של צביקה פיק, "קר שם בחוץ" של רמי קלינשטיין והמועצה, "ערב של יום בהיר" של אפרים שמיר, "האהבה שלי היא לא האהבה שלו" של יצחק קלפטר ו"יכול להיות שזה נגמר" של שם טוב לוי. ולמרות זאת טביעת האצבע הייחודית שלו, יכולתו המופלאה ליצוק חיים במילים ולהטוטנותו הטקסטואלית השפיעו על אמנים, זמרים ואלבומים רבים, ולא פחות מכך - על מעריציהם ומאזיניהם.

יונתן סע הביתה
אין שיר שמתאר את מערכת היחסים המורכבת של גפן עם מדינת ישראל טוב יותר מהשיר הזה. בתחילת שנות השבעים עקר המשורר והפזמונאי לאנגליה, שם למד באוניברסיטת קיימברידג'. גם שלום חנוך חי בבריטניה באותה תקופה, וביקור של אושיק לוי בלונדון בביתו של חנוך, שכלל גם את גפן, הוליד את השיר הזה, שאותו הקליט הזמר עבור אלבומו השני. הכתיב אמנם שונה אך יונתן הוא אותו יהונתן, שכתב את השיר ותיאר את האמביוולנטיות שחווה באותה תקופה כלפי ארץ מוצאו. מצד אחד ניתוק בריא מהמתרחש בישראל ומהקונפליקט הנצחי, ומצד שני געגועים עזים אליה. כפי ששר לוי: "ירח קר על מגדלים וחורף אמיתי, אני מרגיש פשוט נפלא, אבל זה לא ביתי".

רכבת העמק (עם הבן אביב)
שיתופי הפעולה המקצועיים של גפן האב וגפן הבן לא היו רבים, אבל אחד הזכורים שבהם זכה לחיי נצח כשנכנס אל רשימת שירי "ירח מלא", אוסף הלהיטים הכפול שהוציא אביב ב-1997. "רכבת העמק" שכתב יהונתן והלחינו דני סנדרסון ואיקי לוי הופיע במופע "שיחות סלון" ב-1977 ובאלבום בעל אותו שם שיצא מאוחר יותר. אבל הביצוע של אביב ואביו, שהוקלט במהלך בדיקת באלאנס לקראת הופעה בבריכת הסולטן במסגרת פסטיבל ישראל, הפך מוכר יותר. באיחור של 20 שנה אמנם, אבל בסוף דור שלם של ילדי אור הירח ומתבגרי ניינטיז עלו על רכבת העמק.

פחות אבל כואב
באלבומו הרביעי כאמן סולו, החליט פוליקר לכתוב חלק מהטקסטים בעצמו ולא לחבור, כדרכו, לשותפו המקצועי יעקב גלעד. האלבום "פחות אבל כואב" יצא ב-1990 והכיל טקסטים של אסתר שמיר, יהודה עמיחי, יענקל'ה רוטבליט, פוליקר עצמו וגפן, שתרם לאלבום את שיר הנושא שלו ואת מה שהיה לאחד מלהיטיו הגדולים של פוליקר באותו עשור. "לא עד כדי אנחות, ואם רע לי אני כותב", דייק גפן בשיר בתיאור טבעו החמקמק של כאב ותהליך ההחלמה האיטי של פצע. "כואב אבל פחות, פחות אבל עוד כואב".

מקום לדאגה
אמנם "מקום לדאגה" שכתב גפן התפרסם לראשונה כששרה בדישי שרה אותו ב-1975, אבל אין ספק שהביצוע המוכר ביותר שלו הוא זה של ריקי גל ומתי כספי, שהופיע באלבומה השני והמצליח של גל, "מה זאת אהבה...". הרעיון לביצוע השיר עלה בריקי כאשר במהלך תקופת הקלטות האלבום היא טיילה ליד מועדון בית ליסין ושמעה אותו בוקע מחלונות המבנה בביצוע של זמרת לא מוכרת. למחרת ביקשה מכספי לבצע את השיר.

שיר לשירה
שיר שכתב גפן לבתו שירה. הוא הופיע כחלק מאלבום "הכבש השישה עשר", יצירתו האייקונית והעל-זמנית לילדים, וקורין אלאל הלחינה אותו כבר ב-1981. הביצוע לא זכה להצלחה רבה מדי, ושנה לאחר מכן הקליטה אותו יעל לוי לאלבומה הראשון. הגרסה המוקלטת המוכרת ביותר שלו היא זו שהקליטה אלאל מחדש ב-1989, כשהוציאה את אלבומה המצליח "אנטארקטיקה".

כשאת בוכה את לא יפה
החיבור של גפן לאריק איינשטיין ולחבורת לול סיפק לישראל המתעצבת הון תרבותי עצום. אף שהוא עצמו לא בהכרח זוכר את השנים הללו בחיבה יתרה (כפי שהסביר בספרו השנוי במחלוקת מ-2002 "חומר טוב"), אי אפשר להתכחש לפרץ היצירתיות הבלתי נגמר שחווה באותן השנים. באותו "חומר טוב" גפן גם סיפר על תהליך הכתיבה של "כשאת בוכה את לא יפה": "כתבתי (את השיר) תוך שתי דקות, כששמוליק (קראוס) תופס אותי מאחור ושוב בצוואר בתפיסת נלסון רופפת, ומדי פעם מביא לי חבטה קלה על הראש. הוא חשב שזה יזרז את תהליך היצירה. כתבתי מהר משפטים כמו 'בור, לחי יבשה' ו'שמש, כמו ביצה קשה', רק שיעזוב לי את הצוואר".

האישה שאיתי
התזמון שבו הוציא דויד ברוזה את אלבומו קלף לא יכול היה להיות גרוע יותר, והתנגש עם מלחמת לבנון הראשונה. זו לא הייתה תקופה טובה עבור המוזיקאי, וגם מצב הרוח במדינה לא ממש אפשר קידום של אלבום בימי אבל וחשבון נפש. כדי להתמודד עם הדיכאון שבו לקה, החליט ברוזה להוציא אלבום ובו ביצועים בעברית לשירים בספרדית שאותם היה שר לאשתו. הוא גייס למשימה את גפן, שתירגם עבורו את כל שירי התקליט שייקרא "האישה שאיתי", ויחד השניים יצרו את אחד האלבומים המצליחים בישראל. העובדה שהמילה "זיונים" שהופיעה בשיר הנושא שלו צונזרה על ידי הרדיו רק עוררה יותר עניין בשיר וביצירה המלאה, שנחשבת עד היום לתחנה חשובה בקריירה של ברוזה.